יונה ניישטיין

עלתה לארץ ב-1935 כפעילת "החלוץ" ומזכירת הסניף במקום מגוריה. התגוררה בחיפה ועבדה בעיר כצבעית. הייתה פעילה בליגה הסוציאליסטית, במגן דוד אדום ובחוגי משוטטים וחובבי טבע.

ב-1940 נישאה לחיים ניישטיין ונשארו לגור בחיפה. במלחמת העולם השנייה העיר הופצצה, ארץ ישראל הייתה בסכנת כיבוש ע"י גרמניה. הזוג הצעיר התלבט אם זה הזמן להביא ילדים לעולם. בצד זה הם חרדו לגורל בני משפחותיהם באירופה. אך האינסטינקט אמר להם כי יעברו את זה בשלום.

ב-1941 נולד בנם הבכור, ארנון. ב-1942 עברו לעין חרוד, בה נולדו ילדיהם: אברהמל'ה, נחמה, פנינה ורחל. היה עליהם להסתגל לתנאים הקשים: חדר קטן בצריף, בלי חשמל, עם ברז מים בחוץ ושירותים ציבוריים. הם לא התלוננו. היה להם טוב.

יונה עבדה בלול, בבתי הילדים, בצבעוּת ושנים רבות בבישול במטבח. עבדה באיזולטור ולבסוף במחסן הבגדים, תמיד ברוח טובה. בכל מקום שבו עבדה דאגה ועזרה לחברים, לא ידעה מהו קושי.

ב-1967, עם כיבוש רמת הגולן והקמת היישובים שם, היה אברהמל'ה בין המתיישבים החלוצים במרום הגולן. יונה התגייסה לעזרה, בישלה, ניקתה חדרים ובישלה את ארוחת חג הפסח הראשונה בגולן.

לאורך כל השנים התנדבה לעבוד בקיבוצי ספר צעירים - יראון, חוקוק, אייל - והייתה בין המתמידות להתנדב לעבודה בבציר ענבים בגלגל. כמו כן, התגייסה לבשל במטבח של חופרי העתיקות בגמלא. בלטה בהתנדבותה לעבודה במחסני צה"ל.