רבקה שטורמן
ב' טבת תרס"ג - א' טבת תשס"א
1.1.1903 - 27.12.2000
רבקה נולדה ב-1903 בוורשה, פולין, משם היגרה עם משפחתה ללייפציג, גרמניה, שם גדלה והתחנכה בגימנסיה היהודית ובתנועת הנוער הציונית "בלאו וייס". לאחר מפגש עם שליחים מהארץ, בעיקר עם גרטרוד קראוס (גורית קדמן), עברה לברלין, הפכה לפעילה מרכזית בתנועה הציונית החלוצית והתכוננה לעלייה. בתקופה זו הכירה את ד"ר מנחם שטורמן, שסיים לימודי וטרינריה. הם נישאו ועלו ארצה ב-1929.
לאחר נדודים בארץ הם התיישבו בכפר יחזקאל, שם נולדה בתם הבכורה, דליה. ב-1937 עברו לקיבוץ עין חרוד, אל אחיו הבכור של מנחם, חיים שטורמן, אשתו עטרה וילדיו. ב-1938 נולד בנם, חיים, שנקרא על שם הדוד, שנפל בעמק בית שאן בעלות רכבו על מוקש.
עוד בנעוריה בגרמניה נטתה רבקה למחול והשתלמה בתרבות הגוף. כישרונה התבטא לראשונה בארץ בקבוצת גבע, שם יצרה מחולות בימתיים למוזיקה של עמנואל עמירן (פוגצ'וב) למחזה ארץ-ישראלי מקורי. דחף נוסף לביטוי היצירה שבה הגיע בתחילת שנות ה-40, בראותה את המחסור בריקודים ישראלים מקוריים. בשנים הראשונות יצרה מחולות לחגי הטבע: קציר העומר וחג הביכורים. ריקודים אלה הפכו לאבן פינה סגנונית ועממית ומבוצעים עד היום בחגים הללו. מאז גברו אצלה הרעיונות ושטחי הפעולה. רבקה יצרה עם הילדים ריקודים לחגים ולכנסי המחולות בדליה, כאמצעי חינוכי וכדרך לבילוי ולביטוי.
עם בוא העלייה מתימן התרשמה רבקה מסגנונה המקורי של העדה בתנועה, ותוך לימוד אימצה ושילבה את הסגנון התימני ביצירתה, שהיום הוא חלק בלתי נפרד ממחול העם הישראלי.
רבקה הייתה מעורה במתרחש סביבה. עם הקמת יישובי חומה ומגדל חוותה וביטאה את האירועים במחול "קומה אחא". בהשראת ההעפלה יצרה את המחול "בחשאי ספינה גוששת" - שניהם למוזיקה של שלום פוסטולסקי. במלחמת העצמאות והקרבות על הגלבוע, ביטאה את המלחמה, השכול והתקווה בריקוד "דבקה גלבוע", העז והמעורר.
כך שטפו הריקודים, מ"הי הרמוניקה", "הבו לנו יין" ועוד, כ-150 ריקודי עם שהפכו לנכס צאן ברזל ולמאפייני השמחה וההתלהבות בכל התכנסות ישראלית בימים ההם. בתקופת הקרבות בירושלים התבקשה רבקה להעמיד הופעה של חיילי גדוד "הפורצים". ההופעה הפכה להצלחה אמנותית ומורלית כבירה.
בשנות ה-50 נשלחה רבקה לשליחות בצרפת. כמו כן מונתה לריכוז המחלקה לריקודי עם של ההסתדרות הכללית. לעומת ריקודי הזוגות הלועזיים - ואלס, קרקוביאק וכיו"ב - יצרה את "מחול השניים" למוזיקה של נירה חן. היא שקדה על שעשועי מחול חינוכיים לילדי הגן והכיתות הנמוכות, למשחק וללימוד מחול כמו: "שועלים קטנים", "השועל הבא מדרך" ועוד. כמו כן, הוציאה תקליטים עם ריקודיה.
עם תום מלחמת העצמאות יצרה שורת מסכות עזות רושם לציון אירועים: מסכת המחול הגדולה לכנס בקיבוץ לוחמי הגטאות, מסכת "מגש הכסף" לאלתרמן לאירועי יום העצמאות השלישי למדינה, מסכת "הגדעונים" לחג המשק ה-40 בעין חרוד. רבקה נשאה את שם ישראל לכל פינות העולם, מאירופה ועד אלסקה. בכל סיוריה השאירה רושם עז בשל מקוריותה וישראליותה. ואכן, ריקוד העם הישראלי תופס מקום נכבד בכל חוגי הרוקדים מחולות עם בעולם.
בשנות חייה המאוחרות עסקה בעיקר בהרקדת קשישים, העמידה להקת מחול של קשישים, שהופיעה ברחבי המדינה, ושקדה על הנחלת המסורת למדריכים באולפנים לריקודים. למרות גילה, המשיכה לרקוד וליצור ריקודים חדשים עד לשנתה ה-95.
הספר "קומה אחא", מאת רינה שרת, מספר את סיפור חייה ואת אגדת יצירתה.
בשנותיה האחרונות למדה רבקה רפואה משלימה ועסקה בכך מספר שנים. בשנתיים האחרונות לחייה טופלה בבית האבות בקיבוץ שדה נחום, בו זכתה לטיפול אוהב, והקרינה בו מרץ וחיוניות.
רבקה נפטרה בגיל 98, רבת שנים ומעש. הותירה אחריה את בנה, חיים, נכדים ונינים משני ילדיה.
יהי זכרה ברוך.