חנה (חנהל'ה) טבנקין

חנהל'ה נולדה ב-1924 להוריה אווה ויצחק טבנקין כבת הטיפוחים של המשפחה, אחרי שני אחיה משהל'ה ויוספל'ה ולפני אחיה אהוביה.

חנהל'ה סיימה את לימודיה בבית הספר בעין חרוד במחזור ו', כתלמידה מצטיינת וסקרנית שעסקה גם בנגינה בפסנתר. רוב שנותיה עבדה חנהל'ה ברפת כרפתנית מקצועית, מסורה ואחראית. תוך כדי עבודתה ברפת טיפלה באווה, אִמהּ, שהייתה חולת לב. במות האם, עם פרוץ מלחמת העצמאות, התגייסה חנהל'ה כאחות בבית חולים צבאי.

כאשר השתחררה שבה לרפת, השתתפה בסמינר החצי שנתי באפעל ובקורס למרכזי משק שהתקיים בעין-חרוד.

זמן קצר עבדה חנהל'ה במפעל "פלדות" בריתוך. בין השאר ייצרה אבוסים לרפת.

ב-1960 למדה ארכיטקטורה בטכניון. 

חנהל'ה לא נישאה אבל הייתה בת זוג של יהושע גבעוני, חבר אלונים. לאחר שהשלימה את לימודיה עסקה חנהל'ה בארכיטקטורה. תכננה את מרפאת השיניים במשק, אך בעיקר עסקה בתכנון בנייה מחוץ לעין-חרוד. 

לאחר פטירתו של יהושע, נכנס לחייה מנחם שרפמן, שהיה שותפה לחיים עד ליום מותה. 

בשנות השבעים שילבה חנהל'ה את עבודתה ברפת עם פעילות בתכנון בנייה בהתיישבות ביהודה ושומרון. בהמשך לאידיאולוגיה של אביה, יצחק טבנקין, הייתה בין הלוחמים למען ארץ ישראל השלמה והצטרפה למאבק נגד פינוי סיני. 

לאורך כל חייה תפקדה חנהל'ה כעמוד התווך של המשפחה, תומכת בחולים ועוזרת כדודה מסורה בגידולם של הילדים שנולדו לאחיה ושל נכדיהם. 

עד לשנתיים האחרונות בחייה ומעבר לגיל 70 התנדבה חנהל'ה לחליבת לילה ברפת, כשהיא נאבקת בעקשנות במחלת הסרטן.

חנהל'ה נפטרה ממחלת הסרטן בהיותה בת 79. יהא זכרה ברוך בתוכנו.