עפרה שוטלנד
כ"א כסלו תרצ"ד - כ"ח אלול תשפ"ו
9.12.1933 - 10.9.2026
נולדתי ב-1933 לשולמית ולישראל אודם בנתניה - משפחה חקלאית, שהתפרנסה מפרדסנות.
אחי מיכאל נולד כשנה וחצי אחריי וב-1937 נפטרה אמנו בלידת אחינו הצעיר מנחם. אני הייתי בת ארבע.
אבא נשאר אבוד, לבד עם שלושה ילדים קטנים. הוא הזעיק את רחל אחותה של אמא
ובעלה שאול שלקחו אותי ואת מיכאל לביתם בקרית חיים וגידלנו באהבה עם בתם, מיכל. את מנחם גידלה בכפר תבור סבתא דינה. אבא בא לבקרנו מדי
שבועיים ואני זוכרת את הגעגועים הקשים אליו. במלחמת העולם עברנו לשנתיים לבית סבתא
בכפר תבור שם למדתי בכיתות ב-ג, ושוב חזרנו
לקריית חיים.
הגעתי לעין חרוד באוגוסט 1944, לכיתה ו', לאחר נישואי אבינו לבתיה גלוברמן, חברת עין חרוד. היה לי קשה מבחינה חברתית – הכול חדש: בית, מקום וכיתה ללא חברות. מה שהחזיק אותי הייתה סקרנותי. המורים אהבו אותי מאד, אך אני חשתי תחושת ניכור.
התגייסתי לצבא ב-1950 כאלחוטאית במודיעין, בתפקיד
של האזנה לרשתות הערביות, במה שהיה בעצם ראשית יחידה 8200. הייתי חיילת יחידה בקורס. שובצתי
לירושלים והאזנתי לתחנות ירדן, וכל האזור - שירות מאתגר בתפקיד, שדרש מיומנות גבוהה
ואימון של קליטה וזיכרון. כיוון שהייתי סקרנית ורציתי לצאת ללמוד, עשיתי בתקופה זו
בגרות אקסטרנית בכוחות עצמי. רציתי מאד ללכת לאקדמיה.
כשחזרתי מהצבא, עבדתי בענפים שונים: לול, גיל
רך, הנהלת חשבונות בפלדות, בראשית כניסת תוכנות המחשב לניהול החשבונות.
הכרתי את אברהם שוטלנד ונישאנו ב-1955. יחד
הקמנו משפחה לתפארת.
כל הזמן קינן בי הרצון ללמוד. ב-1972 יצאתי לשנה
לקורס מטפלות באורנים – שנה מדהימה עבורי. עברתי לעבוד בגן, אולם הסקרנות והרצון
להיות מדענית לא הירפו ממני והתחלתי ללמוד באוניברסיטה הפתוחה "מבוא למדעי
החיים". את לימודי ה-בי.איי סיימתי בהצטיינות. אישרו לי יום לימודים בשבוע
ובמקביל עברתי לעבוד בבית הספר המשותף כלבורנטית של המעבדה לביולוגיה. עבדתי שם 23 שנים
עד לפרישתי לפנסיה.
בשנת חייו האחרונה, פנה אלי אבי שאעזור לו בהגהה
של ספרו "כתב היד ופסיכודינמיקה". פיניתי את כל זמני לעזרת אבא. כשנפטר
והחומר נשאר עלי, הוצאנו, מיכאל ואני, מהדורה מעודכנת שערכתי בעזרת עורכת מקצועית של
הספר. החלטתי ללמוד גרפולוגיה, קיבלתי הסמכה כגרפולוגית והייתי לחברה ב"אגודה
לגרפולוגיה מדעית בארץ ישראל".
כשעברתי לבית חרוב, יצרתי בחדר שלי שתי פינות
שחשובות לי: פינת זיכרון עם תמונות של בני המשפחה שלי שהלכו
לעולמם. מונח שם גם הספר "כתב יד
ואישיות" שכתב אבי ישראל אודם.
אחרי
מותו של אבא לקחתי על עצמי משימה להוציא
לאור את ספר היסוד של אבא - "כתב היד והאישיות", שמציג את התיאוריה שלו
והיה פריצת דרך בעולם הגרפולוגיה, "תורת הפוטנציות א-ט להישרדות קיומית", בצורה נגישה יותר. הספר הוקדש ע"י אבא לזכר אחי הצעיר מנחם, שנפל במלחמת
יום הכיפורים.
פינה נוספת מוקדשת לתמונות המשפחה המורחבת ובה
מצולמים ילדיי, נכדיי והנינים שלי.
הצטרפתי לקבוצת
לומדי 929 פרקי היום בתנ"ך, בהובלתו של הרב בני לאו והשתתפתי בחוגים בשיטת ימימה. בעבר
צילמתי. אני מאוד נהנית משמיעת מוזיקה קלסית והרצאות בנושאי ספרות ותרבות, אותם
אני שומעת דרך המחשב וגם משתתפת בפעולות של בית חרוב ככל שזה מתאים לי.
אני אם
ל-4 ילדים שולה, נורית, יורם והילה, סבתא
ל-12 נכדים וסבתא-רבתא ל-14 נינים. חשוב לי להעביר הלאה את ערך המשפחה - נכס יקר,
שצריך לטפח, לשמור ולקיים כל הזמן, לבנות, להתעניין ולהיות בקשר רציף עם כולם.
הסוד שלי לאריכות ימים, הוא ההבנה שכדי להרגיש
טוב עלי לפעול, הליכה יומיומית, התעמלות ולימודים
שטובים לגוף ולנפש. זו מתנה שאני יכולה לתת לעצמי ואף אחד לא יעשה
את זה בשבילי. האחריות לחיי היא שלי! את הדברים הפשוטים צריך לעשות ולא רק לדבר עליהם.
בשנותיה האחרונות עם גילוי חיי הנפש והרוח אמרה: "נדמה לי שפענחתי את סוד חיי".
ביום רביעי האחרון, המתינה בסבלנות על הספסל ליד המזכירות, כדי לקבל את
חולצת י"ח באלול עם השי, ואמרה שקשה לה.
ואולי - עם חולשת הרגע הזה בא הפיכחון, שהגיע
הרגע לנוח מנוחת עולמים כשהיא צלולה,
ערנית ומודעת.
נוחי בשלום עפרה באדמת עין-חרוד.