חיהל'ה רבי
חיהל'ה נולדה ב-20.11.1939 לאלגרה וליעקב
אבוטבול, אחות ליוסי הבכור ולאסתר, שנולדה אחריה. המשפחה גרה בתל-אביב הקטנה, ברחוב שבזי.
חיהל'ה זכרה את תל אביב בימי המנדט, את החיילים
הבריטיים, "הכלניות", שסיירו ברחובות, את ההפצצות שהביאו את המשפחה לעבור
לצפון העיר לדירה קטנה וצפופה. הילדים חיו
אז בעיקר מחוץ לבית. ולמרות הצפיפות והקשיים הכלכליים – חיהל'ה זכרה את התקופה
הזאת לטוב.
בגיל 13 הצטרפה לחברת נוער בכפר החורש, שם
פגשה את משה הלביך. חיהל'ה, נערה צעירה, התאהבה בו, התחתנה עימו והזוג עבר לגור
באילת. ענת, הבת הבכורה, נולדה באילת. החיים שם היו מורכבים והיא חזרה כאם חד
הורית להוריה בתל-אביב.
חיהל'ה הגיעה לעין חרוד בעקבות אחותה הצעירה,
אסתר, שהתחנכה בעין חרוד כילדת חוץ, ונריה ציזלינג הייתה המחנכת שלה. החל פרק חדש בחייה
– חיים בעין חרוד – כאן הצמיחה שורשים ובנתה לעצמה משפחה חדשה.
חיה'לה בת ה-20 החלה לעבוד כמטפלת בכיתות,
כשהיא רוכשת הרגלים וכישורים, ובהדרגה מבססת את מעמדה במשק כאדם לבבי, חם וחרוץ.
בהמשך קשרה את חייה עם משה רבי, שקיבל בחום אותה ואת ענת.
לאחר נישואיהם הפכה חיהל'ה לאם ילדיו של משה
מנישואיו לרחל - אריה, אהרון ויוסי בן ה-7. היא הייתה לצד משה כשנפל הבן הבכור אריה
בשירותו הצבאי בשנת 1968. עם לידת הבנות שני ואריאלה, שנקראה על שמו של אריה, זכו לנחמה.
הבית המורכב, בית משפחת רבי, הפך לבית חם וטוב עבור הילדים כולם, שגדלו בו בשלמות ובאושר.
חיהל'ה מצאה את מקומה בעין חרוד ויצרה דרכי
ביטוי לאישיותה. בעבודתה במטבח היא הפכה למוסד בגלל מסירותה ולבביותה, האוכל שבישלה
ובעיקר בזכות העוגות הנפלאות שאפתה. בישול היא למדה מבלה ספיבק ומיוכבד. היא הכינה
את הסלטים, הצטיינה במאפה הלחם ועוגות השדה והייתה גורם חשוב בהכנת ארוחות החג והחתונות
במשק.
ביטוי נוסף מצאה באהבת הספר ובהתנדבותה במשך
שנים רבות בספרייה ובחנות הספרים שהקימה וטיפחה, בהמשך לסיומקה ולמרים שעני, שאיפשרו
לחברי עין חרוד לרכוש דרכם ספרים. חיהל'ה אף למדה מסיומקה את מלאכת רפאות הספרים. לאחר
מותה של מרימצ'יק החליטה חיהל'ה להמשיך את מפעלם. בחדר קטן ליד משרד הדואר פתחה חנות
ספרים שמשכה אליה הורים, ילדים , סבתות וכל אוהבי הספר. היא יזמה ירידי ספרים, ואירועים
בשבוע הספר. בראשית שנות ה-2000, עם ההפרטה, נסגר "המוסד" החשוב הזה. כמה
סמלי הדבר, שחיהל'ה נפרדה מעולמנו בדיוק בשבוע הספר.
בזכות המפגשים במטבח ובחנות הספרים כולנו
הכרנו את ליבה הרחב של חיהל'ה ואת ההומור שלה. נהנינו גם מאהבתה הצנועה יותר – הופעותיה
במסיבות המשק, בהרכב "הקומיקאיות" המקומיות – מלכה מוסטקי, רוחה פרג, חנה
כהן, רנה משי, וטוני לבנון.
הייתה לה נוכחות, עם צמתה הארוכה על הגב,
החיוך הרחב והצחוק, תנועת הידיים הרחבה והנתינה הרבה והמיוחדת לחברים – אהבנוה, גם
אם לעיתים בישירותה ובכנותה התבטאה בחריפות, אמרה את אשר עם ליבה.
כשהילדים גדלו ועזבו את הבית, המשפחה צמחה
והתרחבה, חיהל'ה הייתה לכולם לקן אוהב ותומך ומטפח. הם גמלו לה בקשר חם ורצוף לאורך
כל חייה, ברגעים השמחים יותר, וגם בימי העצב, הקושי, התבגרות הגוף וחולייו. צלולה,
חדה והחלטית הייתה עד ימיה האחרונים.
חיהל'ה נפרדה מהעולם כשיוסי, הבנות – ענת,
שני, ואריאלה – וחתניה,17 נכדיה ו- 13 ניניה, סועדים אותה ומלווים אותה בימיה האחרונים.
ביומן 2345 , 7.12.2004, "יום של אור",
כתבה:
כל בוקר אני רואה את האור בדשאים הירוקים,
בבית הקברות המטופח
ולהבדיל אלף הבדלות –
בנכדים שלי שבאים לסבתא במטבח.
וישנם האנשים שמביאים לי את האור במפגש היום
יומי.
כך נפרדה מהחיים – דבקה בהם והאמינה בטוב.
יהי זכרה ברוך.