יהודית ועדי
י"ג סיון תרצ"ה - י"ב חשון תשפ"ו
14.6.1935 - 3.11.2025
יהודית נולדה ב-1935 בקבוצת דגניה א' להוריה משה
גרזון ולאה וורמסר, זמן קצר לאחר שעלו ארצה מגרמניה. ילדותה בדגניה הייתה קצרה משום שאביה רצה לסייע בקליטתם של עולי גרמניה ובדגניה לא אישרו את יציאתו מהקיבוץ. המשפחה עזבה את דגניה ומשה הדריך כאגרונום את הגרעין המייסד של המושב השיתופי "מולדת". כיוון שלדגניה לא יכלו לחזור, התיישבה המשפחה בגניגר, שם גדלה יהודית באושר מגיל 3 עד גיל 11.
ב-1946 חזר משה משירות בצבא הבריטי וחיפש אתגר חקלאי חינוכי. המשפחה נדדה לכפר חסידים. מצבה הכלכלי היה קשה, אך המשפחה גדלה ונולדו ליהודית 5 אחים ואחיות. ב-1949 נענה משה לפניית עולים מדרום אפריקה לסייע בהקמת המושב השיתופי "הבונים" והמשפחה עברה לגור שם. מפני שבמושב לא היו עדיין ילדים, נאלצו ילדי המשפחה לנסוע ללמוד בעתלית ואחר כך בחיפה, כאשר הנסיעה מהמושב לעיר קשה ומורכבת.
את התיכון סיימה יהודית בבית ספר שבחרה בקריית חיים, שבו שררה אווירת זרם העובדים. המעבר לא היה קל, מה גם שנדרשו ממנה השלמות לבחינות הבגרות. לשם כך עברה לגור אצל משפחה במקום. יהודית למדה היטב תוך שהיא פעילה בתנועה ובמעברה.
את גדעון, חבר קיבוץ נחשולים, פגשה באוטובוס במהלך נסיעותיה ללימודים בחיפה, כשהוא נסע לעבוד בדיג בנמל. קשריהם התהדקו, גדעון ביקר אותה ב"הבונים" ובקריית חיים, כשהדריך גרעין של הנוער העובד בחיפה. בסופי שבוע נפגשו בנחשולים או ב"הבונים".
דרך מחלקת החינוך הקיבוצית, שמימנה לימודים למי שהתחייב לעבוד עם עולים במשך תקופה, בחרה יהודית במסלול זה. היא יצאה ללמוד הוראה בסמינר "אורנים", במסלול הוראת המקצועות ההומניסטיים, במקום שירות צבאי.
עם תום שנת הלימודים הראשונה נישאו יהודית וגדעון. יהודית התקבלה לחברות ב"נחשולים" והמשיכה בלימודיה. את התחייבותה לעבודה עם עולים מימשה בהוראת ילדי "הבונים" בכיתה מקובצת של ילדי ב-ג-ד, לפי "שיטת סגל" להוראת כיתות מעורבות גיל. למרות הקשיים הרגישה טוב בהוראה והרבתה לטייל עם תלמידיה בחיק הטבע. את הדרך מנחשולים אל הבונים עשתה בעגלה רתומה לסוס, כשהיא כבר בהיריון עם נירית. יהודית ציינה כי רוב ילדיה נולדו ב"תכנון של מורים", כלומר נולדו בחופשת הקיץ.
ב"נחשולים" חינכה יהודית כיתות יסוד, על כל הכרוך ב"בית הכולל": לימודים, ארוחות, רחצה ותורנויות השכבה בלילה, אחרי שהשכיבה לישון את ילדיה הפרטיים. בנחשולים נולדו שלושת הילדים: נירית (1957), יעל (1960) ואבנר (1963). גדעון, כדייג, הפליג בים עד שעבר לעבוד בחקלאות, דבר שהקל מאוד על יהודית.
קיבוץ נחשולים היה ישוב קטן עם הרבה עזיבות, דבר שהטיל עול רב על הנשארים. יהודית וגדעון היו מעמודי התווך בתחום הפעילות החברתית והתרבותית בקיבוץ.
כשנכנסו בקיבוץ לפרויקט של הרחבת הדירות, התגבשה בו קבוצה שדרשה לקיים דיון על מעבר ללינה משפחתית. יהודית ריכזה הכנה של חוברת המלצות, שמזכיר הקיבוץ החליט לגנוז. הדבר הביא למשבר ולעזיבת משפחות, ביניהן משפחת ועדי.
התחנה הבאה הייתה שנת ניסיון במושב השיתופי "מולדת". בצריף שקיבלו נולד הבן הרביעי, שחר. בגלל גילו המבוגר של גדעון לא התקבלה המשפחה לחברות במושב. החברות האמיצה של יהודית עם גאולה אלברטון, שהחלה בלימודיהן בסמינר "אורנים" ונמשכה כל השנים, השפיעה על בחירת המשפחה בעין חרוד כביתם החדש.
ב-1971 הגיעה המשפחה לעין חרוד, וכאן נולד הבן החמישי, שגיא. שנים אחדות לימדה יהודית באולפן לעברית, לצידה של איטה אלברטון. אחר כך לימדה בבית הספר המשותף ילדים שנפלטו מכיתתם, תוך יצירת סביבה שמותאמת להם. בכך מנעה לא פעם נשירה של ילדים מבית הספר. כמו כן השתתפה יהודית בחיי התרבות בעין חרוד בשירה במקהלה בחגים, בהכנת מסיבות ראש השנה וטקסי יום השואה.
יחד עם גדעון התגייסה יהודית לעזרת קיבוץ לוטם, קיבוצה של הבת יעל. בהמשך התגייסה לנעמת, לעזור לנשים ערביות במצוקה. ואחר כך – לעולים מאתיופיה בהסתגלותם לארץ.
ושוב חזרה לעבוד במשק, בחינוך, הפעם כמטפלת בכיתות א-ב.
בשנים האחרונות, כיאה לאדם שאוהב את השפה והספר, עבדה כספרנית
בספריית המשק.
לאחרונה איבדה יהודית מהחיוניות הרבה שאפיינה אותה כל השנים. היא עברה להתגורר בבית חרוב ונהנתה מהחוגים הרבים ומהטיפול המסור, כמו גם מביקורי בני ובנות המשפחה - בוגרים וצעירים.
יהודית נפטרה בשיבה טובה והיא בת 90.
תהי נשמתה צרורה בצרור החיים.
