נירית פרג
ט' אב תשי"ז - ד' תשרי תשפ"ו
6.8.1957 - 26.9.2025
נירית נולדה בקיבוץ נחשולים ב-1957, בת בכורה להוריה יהודית וגדעון ועדי. אחריה נולדו למשפחת ועדי: יעל, אבנר, שחר ושגיא.
אביה, גדעון - ימאי, ממקימי הפלי"ם, היה ממייסדי הקיבוץ, עסק בדיג ובהעלאת מעפילים לארץ. האם, יהודית, נולדה בדגניה א' למשפחת גרזון; אביה היה ממקימי דגניה א' ומהוגי הרעיון של המושב השיתופי.
מילדותה ספגה נירית מהוריה ומהחינוך הקיבוצי ערכים של התמדה, חריצות, אחריות, שיתוף פעולה ושוויון. בנחשולים גדלה עד לסיום בית הספר היסודי.
את דרכה החינוכית החלה, לדבריה, בגיל 12 בעבודתה בגיל הרך.
הוריה, ששאפו לגדל את ילדיהם בלינה משפחתית, עזבו את נחשולים למושב השיתופי מולדת. לאחר שנה במולדת עברו לעין חרוד (מאוחד), כאן התבגרה נירית בכיתות ההמשך וסיימה את התיכון. בשנים אלה נרקם הקשר העמוק בין נירית ליריב, שהפך לבן זוגה.
לפני הצבא שירתה נירית שנה בהדרכת נוער בגרעין "עודד" בחצור הגלילית, שהייתה בשנים ההן עיר של עולים חדשים. בצבא שירתה כמשקי"ת חינוך באזור קריית שמונה.
אחרי שחרורה מצה"ל נישאו נירית ויריב והקימו משפחה. נולדו להם זיו (1982), עמית (1984), איתן (1990), ורותם (1993).
נירית למדה לתואר ראשון בחינוך בסמינר אורנים ועבדה כגננת בעין חרוד ובסביבה. במהלך השנים למדה סוגים שונים של טיפול באומנויות, בתנועה ובמגע, ורכשה "ארגז כלים" רחב שאפשר לה לעבוד עם אנשים וילדים על חיזוק ותמיכה. לאחרונה אף עסקה בטיפול, ייעוץ ובהדרכת הורים.
בעקבות תחביבו של יריב, הצלילה גם נירית וארבעת ילדיהם רכשו אהבה גדולה לתחום. זיו, הבכור, אף שירת בחיל הים והקים חברה שעוסקת בעבודות תת-ימיות.
עם פרוץ המחאה נגד ההפיכה המשפטית נירית הצטרפה לגוף בשם "הרשות האזרחית", שבו הייתה חלק מצוות החינוך לערכים ולדמוקרטיה. השתתפה בהפגנות ולעיתים השמיעה את קולה בנגינת החליל, שהיה צמוד אליה בכל עת ובכל מקום. כמו כן התנדבה נירית בעמותת "ידיד לחינוך".
נירית הייתה מוכשרת, ידענית ודעתנית, שניתבה את חייה במסלולים עצמאיים, שלא תמיד התקבלו בהבנה. מעולם לא ויתרה על פירגון למטפלים בילדיה ולפעילים במשק. את ביתה, עין חרוד, אהבה ותרמה לו מכישוריה לאורך השנים, בעיקר בשירה ובנגינת החליל.
בלכתה הותירה את יריב, את ילדיה: זיו, עמית, איתן ורותם, את בני ובנות זוגם וילדיהם, אחד-עשר נכדיה , את אמהּ, יהודית, ואת ארבעת אחיה ומשפחותיהם - שבט גדול ורחב - שבורים ועצובים מאוד.
יהי זכרה ברוך בתוכנו.
