אייזיק חייקין

מנעוריו היה אייזיק חבר בתנועות ציוניות: בצ"ס (ציונים סוציאליסטים) וב"החלוץ".

בגיל 18 גויס לצבא האדום והגיע לקצונה, אך האידיאל הציוני לא עזבו. בהזדמנות שנקרתה לו ערק מהצבא והתקשר לתנועת "החלוץ", ששאפה להעלות את החלוצים לארץ.

באחד הימים, בלכתו בעיר טיפליס, פגש את שפרה, שעבדה שם לפרנסתה בניקוי בתים. בראותה את הבחור לבוש המדים ברחה מפניו בחשש שכקצין רוסי הוא עלול למסור אותה לשלטונות, אך למחרת, בהיותה במשרד "החלוץ", פגשה אותו שוב ומאז לא נפרדו.

במהרה הפך אייזיק להיות המוביל האחראי בקבוצה ומצא דרך לעבור את הגבול ולהגיע לקושטא (איסטנבול). בקבוצה זו היו גם שרוליק ורבקה בן אליהו, שהיו נשואים עוד מימי המושבה העברית. שרוליק עלה לפני כולם ואחריו, ב-1922, צורפו רבקה ושפרה לסרטיפיקט של משפחת פלוטקין. אייזיק נשאר מאחור כדי לדאוג לשאר חברי הקבוצה, בעוד שפרה מחכה לו בחיפה וכותבת לו מכתבים רוויי דאגה וגעגועים.

ב-1923 עלה לארץ בעלייה השלישית והצטרף עם שפרה לפלוגת "קיבוץ עין חרוד" בירושלים. היה מראשוני החוצבים בירושלים וחבר ועד "אגודת החוצבים". שפרה עבדה בסיתות גם כשהייתה בהיריון. בירושלים נולדו להם הבת רות (1924) והבן שמריהו-מאולי (1926), שנקרא על שם הסב.

הניח אחריו את אשתו, שפרה, את בתו, רות ואת בנו, שמריהו (מאוּלי).

יהא זכרו ברוך.