עליזה פאס

הייתה בין המדריכים המרכזיים של תנועת הנוער החלוצי ומראשוני קיבוץ "חירות" של עולי גרמניה.

ב-1927 יצאה להכשרה בחווה כפרית אצל איכר ועבדה בקציר - עבודה קשה. משם כתבה: 

"התחלתי מרגישה כי זרה לי בתכלית הזרוּת האווירה כאן, אצל האיכר, אווירה הגוזלת את הנשמה. חסרה לי פה גם כן הקִרבה הבלתי אמצעית לחיים יהודיים. ביתי המזרחי-יהודי טבע בי עמוק-עמוק את חותמו. ויש דברים התובעים ממני את סיפוקם ואין." ..."בראשית בואי לכאן חסר לי ערב השבת." 

"מן הנמנע שנמשיך כך בדרכנו מבלי להרהר אחרי שאלות יסוד כאלה. האם אפשר להסתפק בציפייה למה שיבוא בארץ ישראל? כלום רק שם נעצב דמות חיינו? הן כמעט כולנו נישאר עוד כשנתיים בגולה בגלל הכשרתנו - ותקופת זמן כזאת האפשר לבלותה בלי טעם ודמות?  עלינו להתגבר על חוסר צורת חיים זה, עלינו לכבוש לנו את האפשרות לחיות גם כאן חיים מלאים ולחוש את טעמו של יום שבת וחג."