נחמה אברמסון אברונין

ב-1908 עלו האם וילדיה  לארץ וגרו בנווה צדק, השכונה היהודית ביפו. האב הגיע שנה אחריהם. פרסם ב"הארץ", "דבר", ועוד עיתונים וכתבי עת. תרגומיו לעברית נחשבו לתרגומי מופת.

האם ניהלה חנות גלנטריה כדי לעזור לבעלה, והמשיכה בפעילותה הציבורית.

ב-1917, עם הגירוש מתל אביב, עברה המשפחה צפונה והאם יסדה בצפת בית יתומים. אחרי המלחמה, בתל אביב, הייתה פעילה בוויצ"ו ובהתאחדות נשים לשיווי זכויות. 

ב-1919 עלתה נחמה, נערה יפהפייה, לגליל ופגשה את רועה הצאן היבניאלי, אריה אברמסון, מצעירי "השומר", מורד בממסד. הם התקשרו והפכו למשפחה.

במאי 1921 ילדה נחמה את בתם, גילי (גליליה). הזוג הצטרף לגדוד העבודה בעין חרוד. נחמה גרה בקיבוץ בעוד אריה, שהשאיר לה אקדח, נדד עם העדר של הקיבוץ לפי צורכי העדר. נחמה ובתה היונקת נשארו לבד. נחמה יצרה קשר עם האחיות יצקר, רבקה שץ ושרה סבוראי.

בתקופות בדידותה הארוכות התחברה נחמה עם אהרון רוזין, שאהב לשיר והיה מעין טרובדור בוהמיין. גם נחמה אהבה לשיר ובין שניהם ניצתה אהבה. הרומן ביניהם נמשך עד שנחמה גילתה שהיא בהיריון, ולא ידעה בביטחון מי האב.

נחמה נכנסה למצוקה קשה בשל הסוד שנשאה עמה והחלה לכתוב יומן, בו היא מביעה את געגועיה לאריה הנווד ואת ייסוריה על הרומן האסור. כשהתוודתה בפני בעלה על מצוקתה, זנח אותה לנפשה ולא ענה על מכתביה. באותו זמן גם אהרון התרחק ממנה.

הבלבול והייאוש גברו, ונחמה הצירה על הכאב שהיא גורמת להוריה הדתיים.

יום אחד באדר תרפ"ג הביאה נחמה את בתה גילי אל חברתה, רבקה שץ. אחרי כן נמצאו גופותיהם של נחמה ואהרון מתות, ירויות באוהלו של אהרון.

האם נחמה ירתה באהרון ואחר כך התאבדה? האם אריה, בעלה, ירה בשניהם? תעלומה זו מעולם לא התפענחה.

נחמה אברונין ואהרון רוזין נקברו באותו היום בעין חרוד, מצבות ראשונות ביישוב הצעיר לרגלי הגלבוע.