יעקב כוכבא

כילד בקיבוץ עבר דרך בית התינוקות, בית גמולים, בית פעוטות וגן הילדים. בגיל 10 חווה את "השבת השחורה" בעין חרוד, את חיפושי הנשק ומעצר הגברים בכלא עתלית וברפיח. אביו שהה ברפיח כחודש ימים ולדברי יעקב "הייתה זו החופשה הארוכה ביותר מהעבודה שהצליח לצבור במשך כל חייו".

בנובמבר 1947 חווה את ההצבעה באו"ם על סיום המנדט הבריטי והקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. כמו כן זכר את הכרזתו ההיסטורית של בן גוריון במאי 1948 על הקמת מדינת ישראל. את מלחמת העצמאות הכיר כנער דרך האבדות של החללים, בני עין חרוד.

ב-1952, בהיותו בכיתה ט', חווה את הפילוג בין "האיחוד" ו"המאוחד". משמעותו הייתה עבורו פרידה מחבריו לכיתה וקליטת ילדי חוץ רבים במשק.

ב-1954 סיים את בית הספר והתגייס לצבא. אחרי הטירונות עבר קורס מ"כ והדריך 2 מחזורי טירונים. הוא יצא לקורס קצינים ואחריו שירת כקצין בחטיבת גבעתי. במבצע סיני השתתף עם גדודו בתפיסת פתחת רפיח, שם נפצע ברגלו ממוקש.

עם שחרורו מצה"ל עבד שנה במטעים ותוך זמן קצר הצטרף לאביו החשמלאי.

את שנת השירות שלאחר הצבא עשה בקיבוץ יראון שבגבול הצפון, קיבוץ צעיר שעין חרוד ליווה בייעוץ ובכוח אדם. ביראון עבד כחשמלאי ושם פגש את חגית עסיסי, ששירתה שם כמורה בראשית דרכה.

חגית ויעקב נישאו ביראון ואחרי שנה החליטו לבנות את ביתם בעין חרוד.

בעין חרוד נולדו להם אביטל, בת בכורה (1965), והבנים תומר (1969), נתי (1973), בועז (1977) ויוחאי (1982). יעקב וחגית גידלו את משפחתם באהבה וידעו ליהנות מטיולים רבים בארץ ובעולם.

ב-1970 יצא יעקב ללימודי הנדסאי חשמל בטכניון, אותם סיים בהצטיינות. באותה תקופה נפטר אביו ויעקב קיבל את ניהול החשמליה. יזם והוביל בכל פרויקט בתחום החשמל בקיבוץ, בתכנון רשתות החשמל בשכונות החדשות, בהכנסת תשתיות החשמל והרשת מתחת לקרקע, בהתקנת תאורת רחוב נאה, בטיפול ברכישת גנרטור, בחיבור לרשת המתח הגבוה של חברת החשמל, ועד הלמידה לקראת הכנסת המערכות הסולאריות. לאורך השנים תמיד עסק בתיקון ובפיתוח בענפים ונענה לכל פנייה של חברים. בכל שעה, ביום ובלילה, טיפל בכל תקלה שקרתה במערכת החשמל.

בינואר 1992 אירע אסון במשפחה, נתי, בן אהוב, שנקרא על שם הסבא נתן, נפטר לפתע והוא בן 19 בלבד. עם המכה הקשה הזאת התמודדו בני המשפחה, התמודדות יומיומית. יעקב וחגית טיפחו את הקבר כמו גם את זכרו של נתי, הנער שאך זה החל לפרוח.

כשבאו ימי הזקנה, אמר יעקב: "אלה החיים ואני יודע לקבל את המציאות. כך ידע להיפרד, בקבלה, בהשלמה ובשקט. איש רב פעלים, חרוץ וצנוע, איש משפחה אוהב ואהוב.

בן 88 במותו. השאיר אחריו את אשתו, חגית, את ילדיו: אביטל, תומר, בועז ויוחאי, 8 נכדות ונכד.

יהא זכרו לברכה בתוכנו.