ישראל קליימן

ב-1914 הגיע למינאפוליס, בשנה הראשונה למד אנגלית והשלים את השכלתו בבית ספר. לפרנסתו מכר עיתוני ערב ונעשה שוליה בבית הדפוס של אחיו. בשנה השנייה עבד ביום והמשיך ללמוד בערבים, כתב רשימות בעיתון מקומי באנגלית ונעשה חבר ב"יוגנד פועלי ציון". בשנה השלישית עבר לניו יורק, עבד בדפוס והצטרף ל"פועלי ציון", בה היה פעיל מאוד. 

עם הקמת "הגדודים העבריים" היה בין המתנדבים הראשונים והתקבל בקושי בגלל מבנה גופו הרופף.

ב-1918 בא לארץ ישראל עם הקבוצה השלישית של הגדודים העבריים. אחרי השחרור חזר לאמריקה, לעבודת הדפוס וביקר בסמינריון למורים בהנהלת ד"ר יהודה קויפמן, כשומע חופשי. 

באותו זמן הכיר את חנה גלוברמן, ילידת רוסיה, שבגיל 16 היגרה עם משפחתה לארה"ב. הם נישאו והוא הצטרף לקבוצת "החלוץ" האמריקאי.

באפריל 1921 עלה ארצה עם חנה בקבוצת "החלוץ". כשפרצו המאורעות התגייס ל"הגנה" והוצב בפלוגת חיילים בפיקוד מרגולין, שקיבל על עצמו את הגנת תל אביב. אחרי המאורעות התקבל לעבודה בקונסוליה האמריקאית, עבודה משרדית בה התמיד חמש וחצי שנים והגיע למעמד גבוה. כשהקונסול התחלף, עזב קליימן את עבודתו בקונסוליה והתחיל לעבוד בקרן היסוד, ארגן את המשרדים שעברו מאנגליה לארץ.

ב-1924 נולד הבן, דני (דניאל). ב-1929 החליטו חנה וישראל לעבור לחיי קבוצה והגיעו לעין חרוד. כאן עבד בפלחה, במטבח, בחצר כחצרן, במזכירות, בפרדס ובבניין. את זמנו הפנוי הקדיש לענייני התאזרחות החברים והעלאת קרובי חברים ארצה, ערך את "יומן המשק" תקופה ארוכה והשתתף בקביעות בעיתון החי, בפיליטונים מחיי עין חרוד. טיפל במסירות בתיירים ובאורחים, התמסר בשנים האחרונות לעניינים הרשמיים של המשק כלפי הממשלה, ארגן את "ועד משקי הגוש" לעניינים משותפים ושימש כמזכיר הוועד.

שנים רבות סבל קליימן מכאבי ראש. בשנתו ה-40 חלה בהרעלת דם וממנה נפטר.

"התמסרות, פקחות וזריזות התגלו במידה רבה באיש הזה, במיוחד כששימש כבא כוח היישובים שלנו כלפי חוץ. במשך הזמן נוכחנו שהאיש מוכשר ובעל סגולות לעמוד ולהוכיח גם לזר, אשר לא יבין אותנו. ומידה רבה של התאמצות פיזית נדרשה ממנו כדי להתגבר על מחלתו..." (מתוך הספד של חיים שטורמן, דצמבר 1936)

יהי זכרו ברוך.