צביה וולוז'ינסקי
כ"ו כסלו תרס"ב - כ"ב תשרי תש"ה
7.12.1901 - 9.10.1944
צביה נולדה ב-1901 בעיירה סובלקי שבבלארוס, שלישית מששת הילדים של מרים וראובן וולוז'ינסקי. האב, שירד מנכסיו ופשט את הרגל, השאיר את אשתו עם 4 ילדים והיגר לאמריקה.
האם, אשת חיל, הצליחה להחזיר חלק מהכסף שאבד, קנתה בית בפרבר העיר ופתחה חנות מכולת ובית מרזח לצדו. הודות לשמה הטוב קיבלה סחורות בהקפה והצליחה לפרנס את המשפחה.
אחרי מספר שנים חזר האב הביתה, פצוע מעבודתו באמריקה. אחרי שנולדו לו עוד 2 ילדים, חזר לאמריקה. את הילדים חינכה האם בעזרת הסב, אבי האב, שגר בסמוך, והיה סוחר תבואות, למדן, אדם טוב וישר, אהוב על שכניו ועל האיכרים בסביבה, מעורב עם הבריות. הבן הבכור נשלח ללמוד ב"חדר" במטרה שיהיה לרב. את הבת הבכורה שלחו ללמוד בגימנזיום.
מגיל צעיר שאפה צביה ללמוד, לדעת, ומשלמדה לקרוא הפכה ל"תולעת ספרים". כשאחותה הבכורה שבה מבית הספר ושיננה את שיעוריה, ידעה אותם צביה לפניה. כשהאח שב בלילה מתלמודו, חקרה אותו צביה ולמדה ממנו. היא עצמה נאלצה להישאר בבית ולא ביקרה בבית הספר. הייתה עוזרתה הנאמנה של האם, שעסקה בחנות ימים ארוכים, בדאגה לילדים, לכביסה, לבישול ולסחורה לחנות. צביה לא ויתרה על הלימודים, עליהם שקדה בלילות ובכל רגע פנוי.
בהיותה כבת 10, עזבה אחותה הבכורה את הבית ועברה לגור בווילנה. עול כבד יותר נפל בחלקה של צביה, אך גם אז התמידה בלימודיה, בשאיפתה להרבות דעת.
ב-1914, רגע לפני שפרצה מלחמת העולם השנייה, חזר האב מאמריקה והמשפחה עברה לווילנה, שם פתחו מאפייה. המצב הכלכלי הוטב, אך נדרשו כוחות עבודה רבים וצביה המשיכה לשאת בעול, לעיתים אף בניהול. גם בנסיבות אלה המשיכה ללמוד ולהשתלם: בהנהלת חשבונות, ברקמה, בבית ספר לאחיות. בכל מקצוע גילתה תפיסה מהירה.
צביה התרגלה להיות עצמאית. כשהחליטה לעלות לארץ לא גילתה לאף אחד. רק 3 ימים לפני צאתה את הבית, כשכל התעודות היו כבר בידיה, הודיעה על החלטתה. במשפחה התפלאו איך סידרה הכול לבד בלי שהבחינו בכך.
ב-1925 עלתה צביה לארץ, ישר לעין חרוד, שם כבר חיו אחיה ומשפחתו. היא התרשמה מהקיבוץ וכתבה לחברותיה בחו"ל על החיים היפים האלה. אחרי כחצי שנה, עזבה את עין חרוד, לאחר ששמעה על המשבר הקשה ועל חוסר העבודה במשק. היא החליטה להשתלם במקצוע ולהיות עצמאית. שנתיים חייתה בצפון תל אביב והייתה ממייסדות משק הפועלות ומעמודי התווך בחיי המשק והחברה. עוד שנה עברה עליה בפלוגת הרצליה.
כשחזרה לעין חרוד עבדה במשתלה, נאבקה בכיבוש העבודה. למרות היותה עירונית, ללא כל הכשרה חלוצית ותנועתית, תפסה מהר את רוח המפעל הקיבוצי, הבינה והתמסרה לחיים החדשים בכל להט נפשה. כך השתקעה ונשזרה בחיי עין חרוד. בכל ענף או מוסד שעבדה בו הייתה מעמודי התווך, לדעתה תמיד הקשיבו, קיבלו את מנהיגותה. ניחנה בתבונת כפיים, בטוב טעם, בכישרון יצירה ובתפיסה מהירה.
כשעבדה במשתלה, השיגה ספרים רבים על חיי הצמחים בעברית, רוסית וגרמנית. למדה אותם באופן יסודי. כשעבדה בבתי ילדים קראה ספרות מקצועית על הטיפול בילד, הזנתו, מחלות ילדים ופסיכולוגיה של ילדים. כשעבדה במטבח השכילה לגוון את המאכלים. בכל עבודה שאפה למקצועיות.
קראה הרבה ולמדה ספרות עברית ותנ"ך. כל ספר טוב שהגיע לספריה, מצא דרכו אליה.
בשנה האחרונה חלתה במחלה ממארת, אושפזה בבית חולים, עברה טיפולים קשים וסבלה הרבה.
נפטרה בגיל 42, מוקפת בחברותיה הנאמנות. לא הקימה משפחה משלה ולא השאירה אחריה ילדים.
יהא זכרה לברכה בתוכנו.