שולמית רימוני לביא
י"ט כסלו תרס"ד - ט"ז שבט תש"ה
8.12.1903 - 30.1.1945
שולמית נולדה ב-1903 למשפחה יהודית דתית, שחייתה בכפר באוקראינה, בו גדלה עד לגיל 14. הייתה ילדה עליזה, ערה, שמתרוצצת בכל פינות האחוזה. בגיל 6 החלה ללמוד תורה מפי מורים והחלה לסבול ממושגי הבית הדתי, שהגבילו את חירותה.
שנים קשות עברו על המשפחה בעת המלחמה - התנפלויות מרות של הקוזקים, פוגרום.
ב-1917 עברה המשפחה העירה. שולמית נכנסה ללמוד בבית ספר תיכון לבנות, שקעה בלימודיה והצטיינה במקצועות הריאליסטים, בעיקר במתמטיקה. המורים העבירו אליה תלמידות חלשות לעזרה וגם בהן השקיעה. היא סיימה את התיכון בהצטיינות.
כתום המלחמה החלו מחדש לתסוס חיי הנוער. שולמית נעשתה פעילה ב"שומר הצעיר", קיבלה על עצמה קבוצת ילדים להדרכה והשתתפה בלהקה דרמטית בהצלחה. ההורים לא אהבו זאת, ושולמית סבלה ייסורים נפשיים כי נאלצה להסתיר מפניהם את מעשיה בתנועה.
לקראת סיום בית הספר הצטרפה שולמית ל"החלוץ" כדי להכשיר עצמה לעלייה לארץ. היא עבדה בגני ירק ובערב נתנה שיעורים פרטיים כדי לממן את עלייתה. בלילות למדה עברית, והכל בסודי סודות, פן ייוודע הדבר להורים. ניסיונה הראשון לצאת לקיבוץ הכשרה נכשל, אביה החזיר אותה הביתה בכוח. באחד הלילות ברחה מהבית ונסעה לעבוד במנסרה, שם טיפלה בחולים.
ב-1926 הגיע תורה לעלות לארץ. לעבודה גופנית הסתגלה מהר, למרות תנאי האקלים. תחילה עבדה בקיבוץ עלייה שומרי בראשון לציון. אחר כך עבדה בפלוגת חיפה, בכביש, בצבעות, ואחרי נדודים בפלוגות הגיעה לעין חרוד.
עבדה בגן ירק ובעבודות חקלאיות שונות. כל עבודה למדה לעומק ופעלה בדייקנות ובאחריות. כשמכונה התקלקלה, למדה וידעה לתקן אותה.
בעין חרוד נישאה שולמית לאברהם לוינסון-לביא. נולדו להם הילדים עפרה (1929) וגיל (1930).
שולמית אהבה את הנגינה בכל נפשה ונהגה לשיר שירים אוקראינים מלאי השתפכות הנפש. כשנולדו הילדים למדה שירים עבריים, השתתפה במקהלה, אהבה שפות ולמדה גרמנית, שפתו של אברהם בן זוגה. עברה אימוני נשק והשתתפה בשמירה בלילות, לקחה שיעורי עזרה ראשונה, הייתה צמאת דעת. אהבה את הפרחים - לזרוע, לגדל וליהנות מפריחתם.
בשנים האחרונות סבלה מכל מיני מחלות, שמנעו ממנה להתמיד בעבודה אחת. אהבה את עבודתה בכרם, אך כוחותיה הפיזיים לא עמדו לה. היא נאלצה להפסיק וזה גרם לה סבל נפשי עד כדי דיכאון והתרחקות מחיי חברה. בזמן האחרון הסתירה את חששותיה על מצבה. אף אחד מהקרובים לה לא ניחש שצפויה לה סכנה.
שולמית נפטרה בלידתה את בנה השלישי, רפאל-רפי. גורל אכזרי. נלקחו חיים וניתנו חיים חדשים.
יהי זכרה ברוך.