שלמה רייכנשטיין

ב-1919, בגיל 17, עלה לארץ והיה בין מייסדי ביתניה עילית בחוות פיק"א שבגליל התחתון. 

ב-1922 היה בין העולים לתל יוסף בעמק חרוד, לרגלי הגלבוע. זמן קצר לאחר מכן עבר לעין חרוד, בה היה חבר עד ליום מותו. עבד בפלחה ובשמירה. בגלל בריאותו הרופפת - סבל מאולקוס - התמסר בסוף ימיו לכתיבה - תחילה סיפורים ואחר כך הרחיב את היריעה וכתב רומן - "ראשית".

בספרו "ראשית" מתאר רייכנשטיין את התקופה הבראשיתית של הקמת הקיבוץ, על נופי העמק, המשתנים עם עונות השנה, ועל הסערות הביטחוניות והחברתיות שהתרחשו בה. 

סיפוריו התפרסמו בכתבי עת, אך ספריו הופיעו רק לאחר מותו, בידי חברו לקיבוץ ולעט, הסופר דוד מלץ.

רייכנשטיין היה בין הסופרים העבריים הראשונים של התנועה הקיבוצית. חרף הקשיים הגדולים של חיי חלוץ, הקדיש זמן וכוחות לכתוב סיפורים. נתן ביטוי ייחודי, רומנטי, אותנטי, ללא מליצות, לחוויותיו ולחוויות חבריו החלוצים שהתמודדו על כיבוש העמק, בעבודה קשה, בייסורים, ובסכנות.

ב-1934 יצא לאור ספרו הראשון, "ראשית". ב-1948 יצא קובץ סיפוריו "בשבילי שדות".

ב-1942 חלה רייכנשטיין, נותח ונפטר בעין חרוד. בן 40 היה במותו.

השאיר אחריו את אשתו, טובה ואת שלושת ילדיו, יוסף (1923), ראובן (1925) ושרהל'ה (1932).

יהא זכרו ברוך.