שרה ליף
א' אלול תרס"ה - ז' ניסן תשי"ז
1.9.1905 - 8.4.1957
שרה נולדה בריגה ב-1905, בת בכורה להוריה. האב היה קבלן לזגגות והאם - עקרת בית. בצעירותו היה האב למדן, למד בישיבת סלובודקה והיה ידען בתנ"ך ובעברית. ידיעות אלה הקנה בעצמו לבניו ולבנותיו. הבית היה מסורתי, ללא קפדנות או קנאות.
עד 1920 למדה שרה בגימנסיה יהודית. מצוידת בציונים גבוהים עברה ללמוד בגימנסיה גרמנית, אותה סיימה בהצטיינות ב-1923. אחר כך החלה לתת שיעורים פרטיים וללמד בבית יתומים בריגה, כדי להיכנס לאוניברסיטה. גם באוניברסיטה של ריגה - מוסד עתיק ורב מסורת - הצטיינה שרה בלימודי מתמטיקה במשך שנתיים.
בצד לימודיה הייתה שרה פעילה ב"החלוץ". ב-1926 עלתה ארצה והגיעה ישר לפלוגת ירושלים.
לעלייתה קדמו ויכוחים אידאולוגיים קשים וסוערים עם אחיה, שהיה קומוניסט אדוק. ההורים סבלו מהקרב ביניהם וניסו להניא את שרה מרעיון העלייה לארץ, ואת אחיה מנסיעתו לרוסיה - ללא הצלחה עם שניהם.
האב הבין ללבה של שרה והִרבה לשוחח עמה. לעתים נהגה שרה להסתגר בחדרה כדי להתייחד עם לימודיה ועם ספריה במשך שעות ארוכות.
חותם קשה השאירה עליה מלחמת העולם הראשונה, עם גיוסו של האב, עת נשארה האם יחידה עם ילדיה בסבלות הרעב והמחסור. שרה, כבת בכורה, נטלה חלק במאמץ הדאגה למשפחה. הסבל והעצמאות של אותן שנים קבעו לא מעט את אופייה. בעקשנות ובהתמדה עשתה את שנות נעוריה וגם עלתה לארץ, למרות הפרידה הקשה מההורים.
עם עלותה לארץ הפתיעה את החלוצות בידיעת העברית שלה אך גם בחולשתה הפיזית, כבר אז ידעה חולי וסבל. בפלוגת ירושלים שרר חוסר עבודה והרבו לעסוק ב"עבודות חוץ". כיוון שהייתה משכילה סודרה שרה לעבוד בכריכייה, שם עבדה כשנה וחצי ומצאה עניין בעבודתה.
ב-1928 הגיעה לעין חרוד ועבדה במשתלה. למרות חולשתה התמידה בעבודתה וגילתה חריצות, כוח רצון ומסירות. בשנות המאורעות השתתפה בתורנות השמירה בלילות.
בשנות ה-40 עברה לעבוד בהנהלת החשבונות של עין חרוד.
הייתה צנועה מאוד בדרישותיה. כרהיטים שימשו אותה ארגזי נפט מצופים. בשנים האחרונות גרה בחדרון קטן וראתה בו ארמון. בינתיים החמיר מצב בריאותה, אך היא התעקשה למלא את יום העבודה ולא ויתרה על גיוסים ותורניות. לא נכנעה למחלתה. בדייקנות הגיעה יום יום למזכירות והקפידה על כיסוי כל העניינים שהיו בתחום אחריותה.
כשעברה לפני חודשים מספר לביתה החדש, הייתה מאושרת ובצער נפרדה ממנו כשנלקחה לבית החולים. למבקריה אמרה לא פעם שהיא מרגישה כי לא תשוב עוד ליהנות מחדרה היפה.
גם במחלתה גילתה כוח סבל והתגברות ונשאה את מכאוביה באורך רוח ובאומץ.
שרה לא נישאה ולא בנתה משפחה. ערירית הייתה כל חייה.
בת 51 במותה. יהא זכרה לברכה בתוכנו.