אווה טבנקין

רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה ברחוב דז'יקה. קיבלה חינוך יסודי רוסי-פולני והמשיכה ללמוד בגימנסיה רוסית. ברחוב דיברו פולנית ובבית - יידיש.

בגיל 15 הצטרפה לחוג "ארבייטער ציוניסטען" (פועלי ציון).

ב-1904 התקיימה שביתה כללית של כל בתי הספר התיכוניים והגבוהים בפולין בתביעה לשפת אם כשפת הלימוד. לוועידה נבחרו באי כוח של התלמידים השובתים. אווה נבחרה כבאת כוח הגימנסיה שבה למדה. בוועידה זו פגשה באי כוח מגימנסיות אחרות, ביניהם - יצחק טבנקין.

ב-1905 סולקה מבית הספר בגלל פעילותה בשביתה. בינתיים המשיכה את עבודתה המחתרתית בחוגי הנוער.

ב-1907 סיימה את חוק לימודיה בגימנסיה קילצי וקיבלה תעודת בגרות. 

ב-1908 קיבלה תעודת הוראה.

היא השתתפה עם יצחק טבנקין, סלוצקין ואלקנה בפילוג הראשון של פועלי ציון עם הטריטוריאליסטים. הייתה חברה גם בחוג נוסף של פועלי ציון בוורשה ובין המעטות שהשתתפו בהגנה עצמית בוורשה. בשנות עבודתה במחתרת בתנועת פועלי ציון נאסרה פעמיים.

ב-1911 עברה לקרָקָאוּ (קרקוב) ושם למדה באוניברסיטה פילוסופיה ורפואה. גם שם לקחה חלק בפעילות המפלגה.

באפריל 1912 עלתה אווה לארץ. עבדה במרחביה, בקואופרציה מיסודו של אופנהיימר, ועברה דרך חולדה, דגניה א' וכנרת, שם נשארה עד לסוף מלחמת העולם הראשונה.