אווה טבנקין
כ"ח טבת תרמ"ט - כ"א תמוז תש"ז
1.1.1889 - 9.7.1947
אווה מבית סטשבסקי-שפירא - משפחה חסידית - נולדה בוורשה ב-1889.
רוב ימי ילדותה ונעוריה עברו עליה ברחוב דז'יקה. קיבלה חינוך יסודי רוסי-פולני והמשיכה ללמוד בגימנסיה רוסית. ברחוב דיברו פולנית ובבית - יידיש.
בגיל 15 הצטרפה לחוג "ארבייטער ציוניסטען" (פועלי ציון).
ב-1904 התקיימה שביתה כללית של כל בתי הספר התיכוניים והגבוהים בפולין בתביעה לשפת אם כשפת הלימוד. לוועידה נבחרו באי כוח של התלמידים השובתים. אווה נבחרה כבאת כוח הגימנסיה שבה למדה. בוועידה זו פגשה באי כוח מגימנסיות אחרות, ביניהם - יצחק טבנקין.
ב-1905 סולקה מבית הספר בגלל פעילותה בשביתה. בינתיים המשיכה את עבודתה המחתרתית בחוגי הנוער.
ב-1907 סיימה את חוק לימודיה בגימנסיה קילצי וקיבלה תעודת בגרות.
ב-1908 קיבלה תעודת הוראה.
היא השתתפה עם יצחק טבנקין, סלוצקין ואלקנה בפילוג הראשון של פועלי ציון עם הטריטוריאליסטים. הייתה חברה גם בחוג נוסף של פועלי ציון בוורשה ובין המעטות שהשתתפו בהגנה עצמית בוורשה. בשנות עבודתה במחתרת בתנועת פועלי ציון נאסרה פעמיים.
ב-1911 עברה לקרָקָאוּ (קרקוב) ושם למדה באוניברסיטה פילוסופיה ורפואה. גם שם לקחה חלק בפעילות המפלגה.
באפריל 1912 עלתה אווה לארץ. עבדה במרחביה, בקואופרציה מיסודו של אופנהיימר, ועברה דרך חולדה, דגניה א' וכנרת, שם נשארה עד לסוף מלחמת העולם הראשונה.
מראשית היווסדה של ההסתדרות החקלאית היית אווה חברה בה ונמנתה עם קבוצת הפועלות בכנרת שכונתה "קבוצת העשרים".
בכנרת קשרה אווה את חייה עם יצחק טבנקין, שם גם נולד בנם הבכור משה, ב-1917.
עם ייסוד "אחדות העבודה" עברה אווה לגור בתל אביב, שם שהתה שנתיים. ביתהּ ריכז בתוכו חיי תנועה, פגישות החברים הפעילים בתנועה. בבית זה נוצרה התוכנית להגשמת רעיון גדוד העבודה.
ב-1920 שבה אווה לקבוצת כנרת ומשם, עם גדוד העבודה הצטרפה לעין חרוד, שהיה ביתהּ מאז ועד ליום מותה.
בעין חרוד נולדו לה וליצחק ילדיהם יוסף (1921), חנה (1924) ואהוביה (1929).
אווה היית אחת האימהות הראשונות בציבור הפועלים בארץ, ממייסדות החינוך המשותף, בית הילדים ובית הספר. עבדה בחקלאות: בגן ירק ובמשתלה, השתתפה בשמירה ובהגנה, אחת הראשונות בהדרכת עזרה ראשונה לחברים ולחברות. במשך שנים ניתנה דאגתה לבוגרי בית הספר, להכשרתם ולהשתלמותם.
בארץ הייתה אווה שותפה לעבודה ולבניין החברה הקיבוצית. תמיד חברה בתנועה פוליטית. בכינוסי הקיבוץ התבטאה בשאלות חינוך ילדים ונוער, על מקומה של החבֵרה בחברה הקיבוצית ובהגנה. כל אלה היוו תוכן רב בחייה.
שנים רבות סבלה ממחלת לב קשה שהצמידה אותה ב-4 השנים האחרונות אל מיטת החולי ולבסוף קיפדה את חייה.
בת 58 במותה. הותירה אחריה את ארבעת ילדיה: משה, יוסף, חנה ואהוביה, ואף זכתה ל-3 נכדים.
יהא זכרה שמור עמנו.