חיים אתר (אפתקר)

בנעוריו הצטרף לאגודת "פרחי ציון" והיה מפעילי ההגנה היהודית בפרעות 1919 באוקראינה.

ב-1922 עלו אתר ואשתו הדסה לארץ ונמנו עם מייסדי עין חרוד. כחלוץ עסק אתר בייבוש הביצות.  בעין חרוד נולדו שני בניו: שורי וארי.

בתמיכת הקיבוץ שהה בפריז פעמיים: ב-1933 ובשנים 1937-8. בפריז התוודע לציירים היהודים יוצאי מזרח אירופה והושפע מהסגנון האקספרסיוניסטי, שהיה משותף לרובם. בעיקר הושפע מסוטין.

בעין חרוד דאג לעיצוב האסתטי של התרבות. בשנות ה-30 וה-40 יצר מערכות ציורים לסדר הקיבוצי בעין חרוד ולחגי הקיבוץ. עם זאת, בניגוד לרוב הציירים שפעלו בקיבוצים באותו הזמן, שמר אתר על ביטויו האישי ונמנע מעיסוק בהווי הקיבוצי ומנושאים חברתיים. 

נושאי ציוריו היו בעיקר דיוקנאות - ציור ילדים וחברים ודיוקן עצמו - וציורי טבע דומם, בעיקר פרחים. הוא יצר בצבעים חמים ועזי הבעה, במשיכות מכחול עזות ועבות, שלא מתעכבות על פרטים. נתן ביטוי לחוויה אנושית-חברתית עמוקה ועזה. רוב ציוריו צוירו על בדים צנועים וקטנים.

אתר נמנה עם הציירים שייצגו באמנות הישראלית מסורת של ציור מזרח אירופי ואסכולת פריז, ביטוי המבטא התפרצות רגשות, שמסתמך בין השאר על האמנות העממית היהודית.

השכם בבוקר היה אתר עובד כאופה במאפיית הקיבוץ וביתר היום הקדיש את זמנו לציור.

ב-1936 הציג תערוכת יחיד ראשונה בבית ברנר בתל אביב. באותה שנה הציג גם בעין חרוד.

באוקטובר 1948 הונחה אבן הפינה לבניין המשכן לאמנות - המוזיאון הגדול והחשוב בצפון ישראל.

ב-1953, בגיל 50, נפטר אתר, לאחר מחלה ממארת, ונקבר בעין חרוד.

ב-1954 נערכה תערוכת זיכרון מעבודותיו במוזיאון תל אביב. אחריה הוצגו תערוכות נוספות מיצירותיו, מהן תערוכות יחיד ומהן תערוכות משותפות.

המשכן לאמנות בעין חרוד נקרא על שמו.

יהא זכרו ברוך.