יהודית איידלמן
כ"ז סיון תרמ"ג - ז' שבט תשי"ט
11.6.1893 - 16.1.1959
יהודית נולדה ב-1893 במקארוב, ליד קייב, שבאוקראינה, כבת טובים. ראש המשפחה, סבא רבי יהושע ליובומירסקי, היה בן תורה, שהתפרנס מחנותו, אליה היו באים בעלי האחוזות שבסביבה, גם לקניות וגם לבילוי עם אדם פיקח, שדיבר רוסית ופולנית.
בתו היחידה, בת שבע, הייתה אמהּ של יהודית. היא נישאה לאברך משי, עדין, משכיל, רחוק מעולם המעשה, שנפטר צעיר ועם מותו נסגרה החנות. האם, בעלת אופי תקיף ויציב, חכמה ומשכילה, הפכה לסוכנת לביטוח מאש - פרנסה קשה, בעיקר בחודשי הקיץ, בהם נעדרה הרבה מהבית. היא החליטה לתת השכלה לבניה ולבנותיה, להכשירם למקצועות חופשיים. הנהיגה את הדיבור הרוסי בבית וארגנה לילדיה מורה מקייב.
יהודית המוכשרת והחרוצה למדה היטב, התקדמה מהר וכבר בגיל צעיר נתנה שיעורים פרטיים לנערים ולנערות כהכנה לגימנסיה, בזמן שהיא עצמה התכוננה לבחינות הבגרות. כשהבנות הגדולות נישאו ניהלה יהודית את הבית, כשהיא גרה לסירוגין בקייב ובבית.
בקייב הצטרפה יהודית לחוג נוער ציוני ללימוד וקריאה של מיטב המחשבה היהודית העברית: אחד העם, ברדיצ'בסקי וחבריהם, ביאליק, טשרניחובסקי, ברנר ועוד, מהם הושפעו. כמו כן קראו ממיטב הספרות הרוסית.
אחרי פרעות 1905 עמדו חברי וחברות החוג לעלות ארצה. הם עלו ב-1910, אך יהודית נשארה לעזור לאמהּ בכלכלת הבית ובחינוך הילדים הצעירים. היא המשיכה לעבוד בקייב ולהשתלם.
בסתיו 1913 עלתה לארץ. במשך החורף הראשון ישבה בירושלים ולימדה את ילדי הקונסול הרוסי. בקיץ הצטרפה לחבריה מהחוג, שעסקו בקטיף שקדים בבאר יעקב. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נוסד ועד עובדים ויהודית חברה בו. היא דאגה לפועלים, בעיקר למזון. לאחר כשנה הצטרפה לקבוצת "אחווה". עבדה בקבוצת הפועלות במקווה ישראל ולמדה שם חקלאות בהדרכת המורה אליעזר יפה.
עם ייסוד "אחדות העבודה" ב-1919 נבחרה יהודית כמזכירה בוועד הפועל. אחרי כן עבדה בפלוגת גדוד העבודה במגדל ומשם עלתה עם העולים להתיישבות בעין חרוד ב-1921.
יהודית הביאה עמה לעין חרוד ניסיון עשיר מתחנותיה השונות בכיבוש העבודה, לימוד חקלאי וניסיון קבוצתי, הכולל פעילות ציבורית מרכזית בעלייה השנייה ובראשית השלישית. מאז היו עשרות שנותיה בעין חרוד שנות ערות ונאמנות חברתית ותנועתית בעבודה, בתרבות ובקשרי חברים, בדאגה לקרוב ולרחוק. היא הייתה צנועה וגאה, חיה חיים של שלמות, תוך הכרה עצמית פועלית, חיי עמל ותרבות, חיי יופי בגוף וברוח, יפה בדמותה כאישה וביחסה לאנשים. בחייה היה הרבה מן הכמוס, דמות טיפוסית לעלייה השנייה.
היו בחייה מבחנים קשים וטרגיים. קרוב ל-40 שנה נשאה את גורלה ואת ייסוריה הרבים בגבורה ששאבה ממעמקי נפשה , אישיות מקורית ונאמנה לעצמה, דיוקן אצילי בעל חן עברי ויופי עדין. השקיעה מאמץ גופני ונפשי לחיות כמו כולם למרות נכותה, להיות שלמה עם הכלל. ועם זאת, ידעה גם להאזין ליחיד. לאורך שנים נהגו חברים לחפש אצלה עצה ועידוד.
שנים עבדה במשתלה ורק בשנים האחרונות עברה לעבוד בתפירה. עם זאת, המשיכה להיות קשורה לאדמה. במאמץ עצום סיקלה ועיבדה את חלקת הגינה הקטנה ליד ביתה, מנקה, שותלת ומשקה, מטפלת בערוגות ובעצי הנוי, כך עד לימיה האחרונים. הפרח האהוב עליה הייתה הסיגלית, הצנועה, המסתירה את יופייה בין העלים.
במשך שנים רבות ריכזה את ועדת הבירורים. מלאכת קודש הייתה זו לה, ביחס רציני ובכישרונה להאזין ולחקור כל תופעה, לעמוד על שורשיה ולפעול ביושר וללא משוא פנים.
ביחידות בדידותה, כתבה מכתבים בצד רשימות שהתפרסמו ביומני המשק. שמרה על מגע רחב עם התנועה והתכתבה עם אישים שונים בעניינים הנוגעים לציבור הפועלים, לציונות ולדאגה לפרט.
במשך שנים רבות סיפקה חומר לארכיון פבזנר ואחרי כן - לארכיון העבודה של ההסתדרות. התייחסה להיסטוריה אף כי לא נטתה לנוסטלגיה. הרבתה לקרוא ספרות יפה בעברית וברוסית.
יחידה במינה הייתה אישיותה וכך היה גם גורלה.
המוות גאל אותה ממצוקותיה. בת 65 במותה. יהא זכרה ברוך בתוכנו.