חיה גלס
ח' אלול תרמ"ז - כ"ו טבת תשכ"ד
28.8.1887 - 11.1.1964
חיה נולדה ב-1887 באנאייב שבדרום רוסיה, בת בכורה למשפחת בירבראייר. בילדותה עברה עם משפחתה לגור בעיר בנדרי שעל הדנייסטר, בסרביה.
סיימה בית ספר מקצועי לבנות ומנעוריה החלה לפרנס את משפחתה במקצועה כתופרת מומחית.
כנערה הצטרפה לתנועת הנוער הציונית "חלוצי ציון" (אחר כך - "צעירי ציון"). הייתה פעילה ומפעילה מלאת מרץ, מנאמני התנועה, בין הבודדים שבאו ממשפחה פרולטרית.
בתנועה הכירה את חברה לחיים, חיים גלס, המורה והמדריך, שלימדהּ עברית. הם נישאו ויחד הכינו עצמם לעלייה לארץ. והנה נולד בנם הבכור, זרובבל, על סף מלחמת העולם הראשונה, ועלייתם לארץ התעכבה. ביתם נעשה לבית התנועה וכל הפעולות התרכזו שם, היה זה בית ועד מכניס אורחים, פתוח בפני כל חברי התנועה.
המלחמה, ואחריה שנות טלטולים ונדודים, שיבשה את דרך המשפחה הצעירה לארץ.
ב-1923 הגיעו חיה עם זרובבל בן ה-9, ארצה, לעין חרוד. האב הגיע שנתיים אחריהם. בעין חרוד נולד בנם השני, יובל. לאחר תקופה קצרה חלה חיים וחזר להתרפא בחו"ל, שם נפטר. חיה התגברה על אבלה ומצאה ניחומים בפעילות, בחיי החברה ובצמיחת הבנים.
בקיבוץ הצעיר שליד המעיין הייתה חיה בין החברות המבוגרות, אך מרצהּ וחריצותהּ, ניסיון חייה ותבונת כפיה עזרו לה להשתלב בחיי החברה הצעירה והסוערת. היא עבדה בכל עבודה שהבחורות עשו - בבישול ובטיפול, בכביסה ובתפירה, בימי גיוסים עונתיים בשדות ובמטעים. עם זאת, רוב הזמן עבדה במקצועה, כתופרת, ומאוחר יותר, כשנזקקו חברות לתופרת מומחית לחגורות אורתופדיות, למדה ביוזמתה את המקצוע ועזרה להן.
חיה שמחה בהישגיה של עין חרוד והתנועה וכאבה את מכאוביהם. כאב הפילוג במשק היה כמיכווה בליבה. צמיחתו של זרובבל כמשורר וסופר מילא את לבה שמחה וגאוות אם.
בשנים האחרונות ידעה סבל רב במחלתה, אך בשעות של חסד אהבה לספר ולדבר על עין חרוד, על ימיה הראשונים, ה"יחפים", לרגלי הגלבוע, ועד לימינו אלה, עשירי הנוף והפעילות, כאן, במשק הגדל.
הייתה החברה הראשונה שזכתה לחבוק נין, ראשונה לשרשרת דורות בקיבוץ.
בת 76 במותה. הותירה אחריה את בנה הבכור, המשורר זרובבל גלעד, את בנה הצעיר, רב החובל, יובל גל, 7 נכדים ונכדות ונין.
יהא זכרה ברוך.