תמר שמעוני
ט"ז סיון תש"מ - כ"א שבט תשפ"ה
31.5.1980 - 19.2.2025
תמר, בתם האמצעית של אביבה וצביקי שמעוני, נולדה בעין חרוד ב-1980, אחות לאלון הבכור ולמעין בת הזקונים.
עד לסוף כיתה ו' גדלה בחממת מערכת החינוך שלנו, בכיתת "ברוש", שהיו בה 3 בנות ו-8 בנים.
עם המעבר לחטיבת הביניים בבית הספר האזורי כתבה: "בבית הספר שלנו הקשר עם המורות יותר הדוק ואני יכולה לדבר אתן על דברים שלא בטוח שאוכל לדבר עליהם שם. אני מקווה שעכשיו, כשנהיה שוב הקטנים, הגדולים יתייחסו אלינו כאל שווים. מבחינה אישית אני מקווה שיהיו לי יותר חברות."
עם סיום התיכון, ב-1998, יצאה תמר לשנת שירות בפנימיית "אהבה", עברה קורס חובשות קדם צבאי ושובצה לחיל חינוך בחוות "השומר". בראיון ליומן עין חרוד שיתפה: "לא הייתי מרוצה מהתפקיד. אחר כך הייתי
לחופל"ת (חובשת פלוגתית) של מחלקת בנים. יצאתי איתם למסעות, לשטחי אש וישנוּ בשטח.
הפכתי להיות מאד מאושרת ביום שהפכתי לחופל"ת". כשנשאלה: למה אין
מג"דיות בצה"ל ענתה: "אולי בעוד 10 שנים יהיו". לסיום השיחה אמרה: "אני, בניגוד אולי לאחרים, מתגעגעת לתקופה הזאת. במהלכה רכשתי המון ידע
רפואי ואני מרגישה שיש לי במה להתגאות".
כשחזרה מהצבא, הייתה פעילה בקבוצת הצעירים בעין חרוד, חיובית ותורמת
באחריות גדולה, נשאה בתפקידים שונים במשק, עם קבוצת
החבר'ה הצעירים, שלמדו וחיו פה. היא כאבה את הקושי מול המערכת הקיבוצית, שאינה קשובה
מספיק לצרכי החברים, ובכל זאת, סיכמה את
השיחה כך: "אני רואה את הקיבוץ כצורת חיים נעימה ונוחה, יש פה איכות חיים גבוהה
יותר מאשר במקומות אחרים ואני יכולה לראות את עצמי חיה פה, כשתהיה אופציה של שכונת
בנים." וכך היה.
כששבה תמר לבנות בית בעין חרוד, בשנת 2021, אחרי למעלה מעשור מחוץ לקיבוץ, הציגה את עצמה
כך: "תמר ועומרי שמעוני, בת ונכד לאביבה ולצביקי שמעוני, מתגוררים
היום בהרצליה. דור רביעי למייסדי הקיבוץ. גרתי בעין חרוד עד גיל 27 ובין היתר הייתי מדריכה של זח"ט,
ניהלתי את המתנדבים ובישלתי לכם כחלק מצוות המטבח. לאחר מכן התחלתי את מסע
הקריירה... בגיל 31, לאחר שסיימתי תואר ראשון ושני בסוציולוגיה ארגונית, חזרתי
והתגייסתי לצבא כיועצת ארגונית (כיום בדרגת רב סרן), מייעצת למפקדים בכירים
ביחידות השונות בצבא – זרוע היבשה, אמ"ן, הפרקליטות הצבאית, והיום בפיקוד
העורף.
עומרי – בן שנתיים, ילד מלא קסם ומתיקות, מתחנך במשפחתון בהרצליה, אבל
כבר חולם על החינוך והמרחבים של הקיבוץ. מחכים לבנות את ביתנו בעין חרוד, להתקרב
לסבא ולסבתא ולהצטרף לקהילה המדהימה, המתחדשת".
תמר שבה לעין חרוד מאהבה, ועומרי נקלט במערכת החינוך ובמרחבי עין חרוד
ליד סבתא אביבה וסבא צביקי, כפי שקיוותה. גם הבית הושלם. אך השמחה לא הייתה מלאה. תמר
חלתה במחלה שהרפואה לא ידעה את מקורה ולא הצליחה לעכב את התקדמותה. וכך עברו עליה
ימי אשפוז רבים, מלווים בכאב ובקושי, שתמר הצניעה והמשיכה להיאחז בחיים ככל יכולתה ולקוות להחלמה...
עצוב לנו תמר. עליך, על הוריך, על משפחתך ועל עומרי הקטן. על מיעוט השנים
שזכה לגדול עמך.
נוחי בשלווה באדמת עין חרוד בה גדלת ואליה שבת מוקדם, מוקדם מדי.
בת 44 בסך הכול. יהי זכרה של תמר נצור בלבנו.