מנחם שטורמן

בערב פסח, 1906, עלתה משפחתו ארצה במסגרת העלייה השנייה. קיבלה את פניהם בתם, חיה, שעלתה ב-1905 עם בעלה שלמה ברשדסקי ובנם שלום. המשפחה התיישבה ביפו, בה ניהל האב מטבח ציבורי, "בית התבשיל". מנחם ואחיו זליג נשלחו ללמוד בבית ספר לבנים ביפו.

ב-1909 התיישבה המשפחה בחוות סג'רה, שם גרו האחיות שפרה ואסתר. האם הצטרפה כשותפה בקולקטיב, שהקימה מניה שוחט. ב-1910 עברה המשפחה ליבנאל ואחרי זמן מה - לחיפה. מנחם החל ללמוד בבית הספר הריאלי וסיים את לימודיו ב-1919, לאחר שהשלים תעודת בגרות.

ב-1920 למד מנחם בקורס עוזרים לרופאים וטרינרים ביפו. ב-1922 יצא ללימודי וטרינריה בברלין.

ב-1929 נישא לרבקה, פעילה בתנועת "בלאו וייס" ושב אתה ארצה, לאחר קבלת התואר רופא וטרינר. הם התיישבו בכפר יחזקאל ומנחם החל לעבוד כווטרינר אזורי באגודה "החקלאית". במהלך עבודתו התמקד בטיפול במחלות של עדרי הפרות ובמיוחד בסוג של קדחת המועברת ע"י קרציות. החיסון שהכניס לארץ הביא למיגור רוב המחלה בארץ. הוא פעל רבות להרחבת השימוש בהזרעה מלאכותית בבקר ולמיגור מחלת הפה והטלפיים. ב-1936 נולדה בתם דליה. 

ב-1937 עברו מנחם ומשפחתו לקיבוץ עין חרוד. ב-1938 נולד בנם, חיים, שנקרא על שם אחיו של מנחם, שנפל בעמק הירדן בעלות רכבו על מוקש.

ב-1948 מונה מנחם לווטרינר הראשי של "החקלאית". תפקיד זה מילא עד 1960, כשנקרא למלא את מקומו של אברהם קמרון כמנהל השירותים הווטרינריים והמכון הווטרינרי במשרד החקלאות ופיתוח הכפר. בתפקיד זה פעל עד 1963, אז חזר לתפקידו ב"החקלאית".

כל השנים בעין חרוד פעלו מנחם ורבקה בתחום התרבות, היו מכניסי אורחים וחברים טובים לחברי המשק, אהובים על כולם.

מנחם נפטר ב-1964 ממחלת הסרטן ונקבר בעין חרוד מאוחד.