שולמית ז'רנובסקי
ט"ו אלול תרס"ב - י"ב תשרי תשכ"ח
17.9.1902 - 16.10.1967
שולמית (פרידה) נולדה ב-1902 בוילקומיר שבליטא למשפחת ז'רנובסקי. המשפחה עברה לאודסה בגלל מצוקה כלכלית ולמרות הקושי, ששת הילדים - 3 בנות ו-3 בנים - למדו בגימנסיות. אביה היה מורה לעברית ופעיל בתנועה הציונית. מנעוריה הייתה חברה ב"החלוץ" והשתתפה בקומונה בחוות ההכשרה ליד אודסה.
שולמית למדה בגימנסיה היהודית הידועה, "ז'בוטינסקי קופ", שלימודי החובה בה כללו שפה עברית, היסטוריה של עם ישראל וציונות. לאחר הלימודים התבלטה כמדריכה של בנות צעירות בפעילות ציונית מחתרתית. היא סיימה את הגימנסיה בהצטיינות, עם מדליית זהב, והמשיכה לאוניברסיטה, לפקולטה לחקלאות, כהכשרה לחיים בארץ ישראל.
ב-1920, בשנה השלישית ללימודיה באוניברסיטה עברה יחד עם חברי הקבוצה את הגבול הרומני בדרך לארץ ישראל. כמה זוגות תעו בדרך, ביניהם שולמית. היא נאסרה והוחזרה לאודסה.
ב-1921 חזרה המשפחה לוילקומיר, שם חידשה שולמית את פעילותה ב"החלוץ" ועבדה שוב בחוות הכשרה ליד ממל.
ב-1923 עלתה שולמית לארץ ולעין חרוד שליד המעיין, לחיים של רעב, קדחת ועבודה קשה, אך גם של נעורים וחדוות יצירה. עבדה בשדה, במשתלה ואחר כך בלול. בכל שעשתה גילתה מסירות וחריצות ותמיד חתרה להגיע לשלמות מקצועית. השתתפה במקהלה בניצוחו של שמוליק שפירא, הייתה פעילה בחברה, בהגנה ובתנועה, נבחרה ומילאה תפקידים ציבוריים.
ב-1928 נולד בנה צופר. חרדה לתינוק שחלה תכופות וטיפלה בו במסירות ללא גבול.
ב-1935 יצאה עם צופר לשליחות "החלוץ" בליטא. שליחותה זאת הייתה פורייה, מלאה חוויות, כולל פגישה עם משפחתה. הקשרים עם חניכיה מאז נמשכו שנים רבות בארץ. במלחמת העולם השנייה נספו רוב בני משפחתה שנשארו בליטא.
ב-1947 יצאה לשליחות בקפריסין. הייתה נציגה ערה ונאמנה של עין חרוד בוועידות קיבוץ, בכנסים שונים ובפעילות מקומית, תוך רצון עז לתרום את חלקה לעניין הכללי.
לאחר מחלה ושטף דם פנימי, עברה לעבוד במשרד לרישום התושבים - "הלשכה המוניציפלית" של עין חרוד - עליה השתלטה באותה השלמוּת. דייקנית וקפדנית הייתה ועם זאת, מאחורי הפנקסים והסידורים הרשמיים, ראתה כל חבר וחברה ואת עין חרוד בכללותה. ערנותה התנועתית לא דהתה במשך השנים, גם חולשתה הגופנית לא יכלה לעקרונותיה. היא הגנה בלהט על זכותה ועל חובתה של החבֵרה בהגנה על המולדת, בה השתתפה פיזית.
עם כל ייסוריה בימיה האחרונים, לא התערפלה בהירות מחשבתה ולא טושטשה האצילות, שבה נשאה את גורלה.
בת 65 במותה. נותרו אחריה בנה יחידה, צופר, כלתה, נעימה, ושלושת נכדיה: רותם, צבי וטליה.
יהא זכרה ברוך בתוכנו.