פסיה קלוג
י"ג טבת תרס"ד - כ"ה טבת תש"ל
1.1.1904 - 3.1.1970
פסיה נולדה בעיירה בדרום פולין לאִמהּ, יוכבד לבית קורנבלום, ולאביה יעקב קלוג. לשני הוריה היו אלה נישואים שניים לאחר שהתאלמנו. לנישואים אלה הביאה אמהּ 2 ילדים מבעלה הראשון ואביה בא עם 3 ילדים. ביחד הולידו עוד 4 ילדים: חיה, צילה, פסיה וחיים-לייב.
במלחמת העולם הראשונה גורשו היהודים מהעיירה. יוכבד עם 4 ילדיה הצעירים הגיעה לאמהּ. האב עם 3 ילדיו נסע לוורשה בתקווה להסתדר שם ולהחזיר אליו את משפחתו, אלא שלא הצליח בכך והמשפחה חייתה בנפרד. מצבה הכלכלי של האם היה קשה ועוד החמיר אחרי מות הסבתא. הילדים גדלו ונחלצו לעזרת האם. פסיה לימדה ילדות לקרוא ולכתוב באידיש. אחיותיה התחתנו ונפטרו בדמי ימיהן. אחיה יצא לעבוד, הקים משפחה ונספה עם משפחתו בשואה.
פסיה הצטרפה לתנועת "החלוץ" ולמדה עברית. לשאלת המורה, "מה תרצו לעשות בארץ ישראל?" ענתה: " אני רוצה לעבוד בגן ירקות". דווקא היא, ששאפה להיות פועלת בריאה, לא הצטיינה בכוח ובבריאות גופניים, אבל בכל עבודותיה היו סדר, ניקיון, תבונה וטעם טוב.
ב-1932 עלתה פסיה לארץ - חלומו של רוב הנוער בפולין - והגיעה לתל יוסף.
ב-1935 נישאה למוטל'ה פיקוס ועברה לעין חרוד. נולדה להם בת יחידה - זיווה (1937). בפילוג, בתחילת שנות ה-50, נפרדו פסיה ומוטל'ה - הוא לאיחוד והיא למאוחד, כשכל אחד נשאר נאמן לעקרונותיו. קשר אמיץ ביניהם הייתה הבת, אותה טיפחה פסיה באהבה ובדאגה.
רוב שנותיה בעין חרוד עבדה פסיה במטבח. בעבודתה תמיד שמרה על ניקיון, סדר, אסתטיות וטוב טעם, תמיד אחראית ועוזרת כפי יכולתה לעובדות האחרות, בעיקר לעובדות החדשות.
הייתה מאושרת בנישואי בתהּ ובהיוולד הנכד, שהיה משוש חייה ופסגת אושרה.
בשקט ובענווה חייתה את חייה עד יומה האחרון, תוך התמסרות לעבודתה ולמשפחתה הקטנה. חזקה ובריאה לא הייתה, אך תמיד עשתה מעבר לכוחותיה. בשנה האחרונה חלתה ונפטרה כשהיא בת 66.
נוחי בשלום על משכבך, פסיה. זכרך הברוך יהיה שמור אתנו.