לאה עץ חיים
ג' חשון תרנ"ט - ט' טבת תשל"א
19.10.1898 - 6.1.1971
לאה נולדה ב-1898 במחוז פראושטט, גרמניה, להוריה, לואיזה ומקס דיסנטפרטיג. היא ואחותה התאומה היו הבכורות במשפחה. אחריהן נולד האח, גרהרד. המשפחה הייתה אמידה. לאב היה בית חרושת להפקת סוכר והיה מבעלי הדעה בעירו. האווירה בבית הייתה על טוהרת התרבות וההווי הגרמני. יהדותם של ההורים התבטאה בביקור בבית הכנסת ביום הכיפורים ובאכילת אוזני המן בפורים - הרגל שנשאר מבית הסב בפולין.
לאה הייתה היחידה מבין 3 הילדים שהגיעה להכרה ציונית, וזאת דרך בן דוד שנהרג במלחמת העולם הראשונה והוריש לה את ספריו, רובם ספרים שתוכנם כיסופים לציון וציונות.
האב מת בתום מלחמת העולם הראשונה מהרעלת דם. לאה עזבה את הבית כדי להכשיר עצמה לחקלאות בגן הקיסר בברלין - גן מפורסם ועתיק, שהקים הקיסר קרל הגדול כדי להכניס עידון צרפתי לגרמניה. ההכשרה שם נחשבה לזכות והקנתה מוניטין בולט לבוגריה.
ביוני 1923 הצטרפה לאה לתנועת "החלוץ" בברלין. סיפוק וגאווה מילאו את לבה כאשר ארלוזורוב, שהיה חבר "הפועל הצעיר", לחץ את ידה ערב העלייה ואמר: "בהצלחה חברה דינסטפרטיג". למרות צעירותו הורגשה בו דמות מנהיג, ולאה חשה שהאישור ממנו מוכיח שהיא מוכנה לעלייה.
באביב 1924 עלתה לארץ, ישר לפלוגת עין חרוד.
זמן קצר לאחר הגיעהּ נשלחה לפלוגה בפתח תקווה, שם פגשה את אוסקר, שהיה כבר ותיק, ידע עברית, הכיר אנשים וידע איך להסתדר בתנאי החיים הקשים. אוסקר לימד אותה להדליק פרימוס, לבשל חמיצה ולעשות ממעט הרבה. בערב חג הוטל עליה להכין כדורי דג מלוח (הדליקטס!) ומרק, אך החרדים סגרו את המים כדי למנוע חילול חג. אוסקר הביא לה מים ממרחק וגם עזר לה בבישול. לאה סבלה אך הודות לחינוך הפרוסי שקיבלה, עמדה בניסיון ללא תלונה ובשלמות נפשית.
כשהחלה להתרגל לחיים בפתח תקווה, קיבלה הוראה לצאת לגשר, שם חסרה בחורה. אוסקר ניסה לשכנע אותה לסרב. היא עוד לא הבינה שיש לו סיבה נוספת להצטער על לכתה. בגשר היה קשה יותר - חום עמק הירדן, היתושים והמחסור. שחייה של שעות בכנרת והמכתבים ממשפחתה בגרמניה עזרו לה להתמודד. התפתחה גם חליפת מכתבים עם אוסקר והקשר התהדק, עד שאוסקר שכנע אותה לחזור לפתח תקוה. אוסטרובסקי הסכים והיא חזרה לאוסקר. כשאוסקר נקרא לחזור לעין חרוד, התנה תנאי: "רק עם לאה", והם חזרו לעין חרוד.
בעין חרוד ליד המעיין עבדה לאה במשתלה. נולדו הבנים מיכאל (1927) ואורי (1928) ואחריהם הבת עליזה (1930). עם העלייה לקומי עבדה לאה כמה שנים במטבח הילדים ושוב חזרה לשתלנות. בעבודה זו התמידה עם כל המגבלות הפיזיות שנבעו ממחלתה. גולת הכותרת של עבודתה המקצועית הייתה כשנבנו השכונות החדשות, ונשתלו בהן הדשאים, הפרחים והשיחים.
ב-1937 נולדה הבת, רוני, וב-1943 אומצה כבת המשפחה רותי, בת אחותו של אוסקר.
לאה הייתה אדם כן ואמיץ, עמדה מול קושי וסכנה בגלוי וללא פחד, והתמודדה על מכשולים.
בעין חרוד חייתה את הבעיות ואת התמורות באינטנסיביות רבה ובעניין, אך לא נטלה חלק בפעילות החברתית והמשקית. כמכשול עמדו לה העברית, עליה לא יכלה להתגבר, ואופייה הביישני.
בשלוש השנים האחרונות לחייה חלתה. אוסקר טיפל בה במסירות. לאחר מותו היא דעכה ומצאה עניין בעיזבונו ובזיכרונות המשותפים, פרי 45 שנות חיים של חברות הדוקה ללא הפרד.
לאה נפטרה בגיל 72 והותירה אחריה את חמשת ילדיה עם הנכדים שהביאו לה ולאוסקר - משפחה ענפה בעין חרוד, גבע, עין המפרץ וקריית חיים.
יהי זכרה של לאה ברוך בתוכנו.