אהרון (אוסקר) עץ חיים

ו' תשרי תרס"א - ט"ז אדר א' תש"ל
19.9.1900 - 22.2.1970
אוסקר נולד ב-1900 להוריו הֶני וגדעון לבנבאום, בצפון גרמניה בכפר בוצפן השוכן על גדות הנהר וזר.
שלוש משפחות יהודיות חיו בכפר דורות על דורות ואוסקר גדל עם ילדי הכפר. הוא ספג לתוכו את האהבה לנוף ולנהר, לשדות ולחקלאות וירש את העקשנות של האיכר הגרמני.
מילדות הצטיין בספורט ונהנה מהערכת חבריו. בית ספר יסודי סיים בכפר. בהיותו בן 10 שלחוהו הוריו לפנימייה בעיירה וולפנביטל, לבית הספר התיכון היהודי, שנוסד בעקבות האמנציפציה וההשכלה בגרמניה, ונוהל ברוח היהדות הליברלית ובמשמעת פרוסית. אוסקר הצטיין בלימודיו בזכות התמדתו, דייקנותו וזיכרונו המצוין. הוא התפתח כעלם נאה מאוד ושמר על הופעה חיצונית מטופחת.
בגמר לימודיו הועידו אותו הוריו למקצוע הבנקאות. הוא גויס לצבא בשלהי מלחמת העולם הראשונה.
עם סיום המלחמה, התפשטו רעיונות סוציאליסטיים בקרב הנוער. מהארץ הגיעו שליחים ואוסקר נתפס לרעיון הציוני ולרעיון הקיבוץ, להגשמה אישית ולעלייה לארץ ישראל. הוא עזב את עבודתו בבנק ויצא להכשרה חקלאית אצל איכר בקיסדורף.
אוסקר לא היה דברן גדול, אך השפיע בעבודתו ובהתנהגותו על חלק מהנוער, להצטרף לציונות, לחלוציות ולהגשמה בחיי החקלאות בארץ ובקיבוץ.
באביב 1923 עלו ארצה אוסקר וחברו, אורי אביגד כחלוצים ראשונים של "ברית העולים". אוסקר הרומנטיקן התלהב מהארץ ובמכתביו כתב שירי תהילה על יפי הארץ, על החרמון "אשר רחוק באופק מרים בגאווה את ראשו מכוסה השלג."
תחילה הגיעו שניהם ל"קבוצת צבי" ה"יקית", אך היה בכך ניגוד לפרינציפ של "ברית העולים" למיזוג גלויות והם עזבו לקבוצת השומר הצעיר בכפר תבור שעברה לבית אלפא.
בפברואר 1924 הגיעו לעין חרוד. אוסקר דבק בעין חרוד בעקשנות ובהתמדה. למרות כל הקשיים נשאר אופטימיסט וקיבל כל דבר, גם הרע, כשייך לעניין.
ב-1924 הגיעה לעין חרוד לאה דינסטפרטיג, גם היא חברה ב"ברית העולים". הם קשרו את חייהם זה בזו ונולדו להם 4 ילדים: מיכאל (1927), אורי (1928), עליזה (1930) ורוני (1936). בשנות ה-40 אימצו לאה ואוסקר את בת אחותו, רותי, שגדלה בחיק המשפחה כבתם לכל דבר.
ב-1933, אחרי עליית היטלר לשלטון הצליח אוסקר להעלות את הוריו ואת 2 אחיותיו לארץ.
בעין חרוד עבד אוסקר כל חייו בחקלאות והיה שם דבר בהתמדתו בגן הירק, שסיפק ירקות טריים למשק וגם למכירה. מסירותו למשפחה לא ידעה גבול, והתבטאה בתמיכתו בלאה, בסיפוריו לילדים ובבילוי אתם, ואחר כך בקליטת בנות הזוג של בניו בעין חרוד וקשריו עם הנכדות.
"אוסקר נוטע עץ" - כך כתב עליו המשורר זרובבל גלעד:
"כמה עצים נטעתי באדמה הזאת! במו ידיי / כריתי מאות ואולי אלפים של בורות / להטמין בהם שרשי השתילים. / כשבאתי לכאן בחור צעיר, חולם, / ממקום של כרי דשא ויערות באתי / וכאשר ראיתי את הקרחה מסביב - / נשבעתי בלבי לא לזוז מכאן / ולעשות את הארץ הזאת ירוקה. / הרבה חלומות פרחו אז בלבנו / והיפה שבהם: חלום חברה חדשה / בה אנשים עוזרים זה לזה / במעשים פשוטים. / היום כשבקשתי לחפור את הבור / לנטע הרך, לא נשמע המכוש לידי / והגב גם הוא התמרד ונזקקתי / לעזרת הזולת, / אך כל צעיר שעבר על פני עשה עצמו / כלא רואה, עד שבא מי שבא / ונתן יד". / נאנח. והענן חזר וירד / על פניו. / מיד ננער ואמר בנימה שמקצתה רגשנית: / "העץ - עץ הפקאן יעמיק שרש / ויניף צמרת, ואם לא אזכה אני, / יזכו נכדינו ליהנות מפריו ולהיות / אנשים, אנשים באמת". // וכעבור שבעה ימים הלך לעולמו.
עד אחרון ימיו המשיך אוסקר בדרכו כחקלאי, בפשטות ובתמימות, כי היה אוסקר יהודי צדיק תמים.
יהי זכרו ברוך בלבנו לעד.