אהרון (אהרונצ'יק) בן עזרא

ב-1914 נסע אביו לאמריקה בכוונה להעביר את משפחתו לשם. האם עם שלושת הבנים נשארו בבית. כעבור 13 שנה חזר האב והקים טחנת קמח גדולה. למרות המצב הכלכלי הטוב, משהו תסס באהרון, הוא חש כי טמון בו זיק של אמונה באורח חיים אחר, בחיי חברה מודרניים יותר. הוא ראה את עתידו בארץ ישראל, חלם על עלייה וזמן רב נאבק עם הוריו על הגשמת שאיפתו, חיפש דרך שתקרב אותו אל מטרתו. הוא הצטרף לחברים מ"החלוץ". בער בו רצון לדעת ולהבין את חיי הקיבוץ.

ב-1933, בגיל 24, החליט סופית, ארז מזוודה, נפרד בדמעות ממשפחתו, עזב את הבית והגיע להכשרה בלוצק. החיים בהכשרה היו חדשים ולא קלים, אך הוא היה שלם במעשהו ובבחירתו. בין השליחים שהגיעו מהארץ היו גם אנשי עין חרוד, שהביאו תמונות של ילדים בעבודה, צילומים מהפרדסים, מהכרמים ומהשדות שלרגלי הגלבוע. כל אלה קסמו לו מאוד ונראו כחלום רחוק.

יעקב אשד העלה בפניהם תמונה לגמרי לא ורודה, אך החלוצים היו איתנים בדעתם ולא נרתעו מהקושי, היו נחושים בהחלטתם לעלות.

בלוצק פגש אהרון את טובה רייף. עבור שניהם הייתה זו תקופה יפה ומעניינת.

ב-1935 עלה אהרון ארצה, ישר לעין חרוד. אחרי שנתיים עלתה גם טובה והם הקימו פה את משפחתם. נולדו להם הילדים: שרהל'ה (1939), שמעון (1943), חנהל'ה (1947) ואורית (1956).