יצחק טבנקין

תחילה למד ב"חדר" ובהמשך רכש גם השכלה כללית. עבר עם משפחתו לפולין וסייע לייסד שם את ארגון "פעלי ציון".

ב-1911 עלה לארץ ישראל עם אשתו, אווה, ותמך בהתלהבות בהתיישבות חקלאית. עבד כחקלאי בחוות החקלאיות מרחביה וכפר אוריה. ב-1913 עבד כשומר ברחובות. בעקבות רצח חברו, יוסף זלצמן, עבר למלא את מקומו בחוות כנרת ונמנה עם מייסדי קבוצת כנרת. בהמשך הצטרף לארגון "השומר".

ב-1917 נולד בכנרת בנו הבכור, משה טבנקין. אחריו נולדו יוסף (1921), חנה (1924) ואהוביה (1929). 

ב-1921 הצטרף ל"גדוד העבודה" ובאותה שנה נמנה עם גרעין ההקמה של קיבוץ עין חרוד. בעקבות סכסוך שפרץ ב-1923 בין טבנקין למנהיגי ה"גדוד", נפרד משק עין חרוד מה"גדוד" והפך לגרעינו של הקיבוץ המאוחד.

היה בין מייסדי "אחדות העבודה" - האיחוד בין פועלי ציון לבלתי מפלגתיים. כשנוסדה מפא"י כאיחוד בין אחדות העבודה לפועל הצעיר, הצטרף אליה גם טבנקין.

חילוקי דעות בין טבנקין לבן גוריון על רקע תפקידו של הקיבוץ המאוחד והיחס לברית המועצות, שטבנקין תמך בו, ועל רקע הניסיון של בן גוריון וברל כצנלסון לאחד את הקיבוץ המאוחד עם חבר הקבוצות, הובילו לפילוג ב-1942. טבנקין צידד בשלמות הארץ והתנגד ל"תכנית החלוקה".

טבנקין יזם את הסדר הפלמ"ח עם הקיבוצים, חצי יום עבודה וחצי יום אימונים. בכך הציל את הפלמ"ח, שבמלחמת העצמאות היווה את הכוח המרכזי.

טבנקין היה המנהיג של תנועת הקיבוץ המאוחד. היה חבר כנסת בכנסה הראשונה והשלישית.

לאחר מלחמת ששת הימים היה מאבות התנועה למען ארץ ישראל השלמה. פרסם מאמרים ונאם נאומים רבים שעסקו ברעיונות אלה. שימש ציר בכל הקונגרסים הציוניים לאחר מלחמת העולם הראשונה.

נפטר בעין חרוד בגיל 83 והותיר אחריו 3 בנים: משה טבנקין המשורר, יוסף טבנקין ממפקדי הפלמ"ח, אהוביה פעיל למען ארץ ישראל השלמה, ובת - חנהל'ה אדריכלית במקצועה. זכה לנכדים ולנינים.

להנצחתו נקרא המושב השיתופי ייט"ב (יד יצחק טבנקין) שהוקם ב-1970 בבקעת הירדן.

על שמו נקרא מכון המחקר הקיבוצי "יד טבנקין", שהוקם באפעל ב-1971.

וכן נקראו על שמו רחובות: בחיפה, ברמת גן, בקרית ארבע, בשכונת נווה יעקב בירושלים ובשיכון דן בתל אביב.

יהי זכרו לברכה בתוכנו.