צבי וייל
ט"ו בשבט תרע"ז - כ אדר תשל"ב
7.2.1917 - 6.3.1972
צבי (הלמוט) נולד ב-1917 בדסאו שבגרמניה, לאביו אוסקר ולאמו חווה, אח לשושנה (זוזה). אביו היה בעל מפעל עורות, שנפטר בהיות צבי בן 12. המשפחה הייתה עתירה נכסים ללא כל זיקה ליהדות ולציונות.
צבי למד בבית הספר ובגימנסיה הגרמנית בדסאו ובילה את ילדותו בין ילדי הגויים. בגיל נעורים הצטרף לתנועת "הבונים" ודבק בציונות. ב-1933, עם עליית היטלר לשלטון, עזב צבי את עירו והגיע למגדבורג, כדי להכשיר את עצמו במקצוע המסגרות. שם הכיר צבי את יונה.
ב-1935 עלה צבי ארצה כיחיד והצטרף לעין חרוד, כיוון שהייתה בקיבוץ מסגריה ובמקצוע זה ראה את עתידו. במסגרייה של אותם ימים נוצר גרעין של עולי גרמניה שהיוו חבורה בעבודה ובשעות הפנאי.
מספר שנים אחריו הגיעה יונה לעין חרוד והם הקימו משפחה. ב-1943 נולדה בתם הבכורה עפרה ואחריה נולדו עירית (1946) ועדנה (1949).
עם השנים גדל המפעל וצבי היה אחד מעמודי התווך שלו. את כל כוחו, זמנו ומחשבתו הקדיש לפיתוח המפעל ועד יומו האחרון היה ער למתרחש ב"פלדות".
צבי אהב חברה, טיולים וספורט, מימן את עלייתו ארצה כמדריך טניס ועד השנים האחרונות לא ויתר על שחייה בבריכה ובילוי על מגרש הטניס. בעין חרוד הוא יצר ענף ספורט חדש - הטניס. הדריך חברים ונוער ובהתמדה בפעילותו זו שימש דוגמה לרבים.
היה סבא צעיר שתמיד מוכן לשחק עם הנכדים וללכת אתם לבריכה.
בגיל 50 החל לסבול מלחץ דם גבוה. השתדל לנצל כל רגע שמצב בריאותו אפשר לו כדי לעבוד ב"פלדות", גם כשהדבר היה כרוך במאמץ רב. ב-1970 נסע לרומניה כמנהל צוות להרכבת מפעל לאבקת חלב ש"פלדות" הקימה, ראה בתפקיד זה אתגר גדול. אך מחלתו הכריעה אותו והוא נאלץ להפסיק את העבודה ולחזור הביתה. מאז לא התאושש והיה רתוק למיטתו רוב הזמן.
משפחתו, בנותיו ונכדיו היו לו מקור לשמחה ולאהבה, ובמסירות סעדו אותו לאורך כל תקופת מחלתו.
בן 55 היה במותו. יושר והגינות, נאמנות ומסירות היו ציוני הדרך בכל מעשיו החברתיים והמשקיים.
כך נזכור אותו וננצור את זכרו לעד.