יובל גל
כ"ב אדר תרפ"ט - י"ח תמוז תשל"ג
4.3.1929 - 18.7.1973
יובל נולד בעין חרוד ב-1929 להוריו, חיה וחיים גלס. חודשים מספר לפני שנולד חלה האב, חיים, ונסע לחו"ל להתרפא, שם נפטר בגיל 43. יובל מעולם לא הכיר את אביו. אמו, חיה גידלה אותו בהתמסרות ללא גבול ובחרדה גדולה.
מילדותו ניכרו בו קווי אופי נמרצים, שהתחזקו עם השנים: יושר, חריפות, עצמאות אישית ואחריות חברתית. כך בילדותו, בנעוריו ובבגרותו, בנושאו בעול חיי המשק - בהדרכה ובעבודה בשדה, בפרדס ובמדגה.
במלחמת העצמאות גויס ליחידת חי"ש האזורית ואחר כך כחייל באניית חיל-הים ובשייטת 13.
לאחר השחרור מצה"ל, בעצם ימי הפילוג, שב הביתה.
ב-1953 נישאו יובל ועֵרה, בת קריית חיים, שבאה למשק כמורה שכירה, וכאן נולדו ילדיהם: אדווה
(1954), דורון (1957), ליפז (1962) ודני (1967).
מילדותו נמשך יובל לים, תוך שהוא קשור בכל נימי נפשו לעין חרוד. הוא ראה בעבודתו בחברת הספנות הקיבוצית המשך ישיר להוויית הקיבוץ - יונקים זה מזה ומשפיעים זה על זה.
על הים התקדם יובל בהדרגה כימאי, מנער-סיפון עד שהפך להיות רב חובל בספינות הקיבוץ.
שנות חייו מחוץ לקיבוץ חיזקו בו את הכרתו שחיי הקיבוץ הם שורשו. בצד ביקורתו על המציאות בעין חרוד, האמין שבכל אחד ואחד מאתנו, תלוי איך ייראו חיינו - יפים יותר, אנושיים יותר, מתוך נאמנות לעקרונות החיים שבחרנו בהם.
גם כשחלה במחלת כליות קשה, והיה רתוק למיטה, המשיכה התעניינותו להיות רחבת אופק. התעניין בכל, ועל הכול שוחח בשקיקה, כאילו כדי לחיות את אווירת החיים התוססים הזורמים בחוץ. כל ביקור של חברים ובני משפחה, בשעות שהונח לו קצת מהכאבים, נהפך לשיחה על עין חרוד ואנשיה, וענייניה הגדולים והקטנים - מקשיב ומביע דעה. הכול אכפת לו, הכול נוגע לנפשו, מעורר, משמח או מדכא.
בין לבין סיפר על הפלגות רחוקות, ביקורים בארצות שונות, פגישות בנמלים ובערים זרות, על ימי הילדות ועל המלחמה. דיבר על חוויות מהצגות תיאטרון ומתערוכות ציור, על מראות נוף וחידושים טכנולוגיים, על רשמי קריאה של ספרים ועל עמדות פוליטיות, על בעיות החברה הבוערות... ורוחו לא יודעת מרגוע גם בשעות השתיקה חשוכת המרפא.
בן 44 במותו. השאיר אחריו את ערה אשתו ואת ארבעת ילדיו: אדווה, דורון, ליפז ודני.
יהא זכרנו לברכה בתוכנו.