אליעזר בן עזרא
א טבת תרס"ג - כ"ו טבת תשט"ו
31.12.1902 - 20.1.1955
אליעזר נולד ב-1902 בצ'רז'וי, עיירה בחבל תורכיסטן, בן למשפחה אמידה מרובת ילדים: 2 אחים ו-7 אחיות. אביו היה איש משכיל, ליטאי, סוכן בעסקי כותנה.
אליעזר למד בבית ספר והשתתף בהתלהבות בארגון ציוני. ניגן היטב בכינור, היה מאסטרו של הנוער בשחמט וניצח על מקהלה ותזמורת. אחרי סיום הגימנסיה בהצטיינות, החל ללמוד אגרונומיה באוניברסיטת טשקנט, אך עזב את הלימודים בגיל 18 והצטרף לקבוצה שהתארגנה לעליה ארצה. הוא וחבריו עלו דרך הרי קווקז, בסכנת נפשות, והצליחו להגיע לקושטא ומשם לארץ, ב-1920. למרות היותו הצעיר בחבורה, היה הרוח החיה, המארגן והפעיל שבה. חבריו אהבוהו והעריכוהו מאוד.
בארץ עבד תחילה בפריקת פחם מהרכבות בלוד, שם פגש את שרה חן. הקבוצה חייתה חיי קומונה. שרה השתייכה ל"חבורת העמק" ואליעזר הלך אחריה. ב"חבורת העמק" עבד בבניין הרפתות בכפר יחזקאל ובבלפוריה. כשפנו אליהם לבוא לעין חרוד, הסכים מתוך שאיפה לעבוד בחקלאות.
ב-1924 הגיע עם שרה לעין חרוד והם נישאו. נולדו להם 3 בנות: נירה, נועה ומירה.
אליעזר לחם על עבודה בפלחה ומשנכנס לענף הפך לאחד מעמודי התווך בו. עבד במסירות ובחריצות, תמיד סחב בעול, אחראי, דוגמה לאחרים. נבחר פעמים רבות למלא תפקידים: סדרן עבודה, מזכיר, חבר ועדת התרבות, גזבר. לא חס על עצמו כדי להשיג את ההכרחי, איש של אמת. יזם סלילת מדרכות בעין חרוד, דאג לענייני הקולנוע והופעות תרבות, ניגן כינור ב"רביעיית העמק" (עם משה כרמי ויהודה שרת), יסד וארגן תזמורת מנדולינות, רכש כלי נגינה והרחיב את התזמורת, שהופיעה במשק ובמקומות נוספים. כשהמתח הביטחוני עלה וחברים רבים יצאו לפעילות ולשמירה, נפסקה פעולתה.
ב-1940 תקפה אותו מחלת לב קשה והרופאים אסרו עליו לעסוק בעבודה פיזית. לנוכח השריפות הרבות שפקדו את העמק, הקים אליעזר את ה"קופה לביטוח חקלאי הדדי", רכש מכונות לכיבוי אש, ארגן קורסים למכבי אש ותחרויות לכיבוי אש מלוות בפרסים, ויסד את ירחון "האש", שעסק בכיבוי שרפות. היה חבר טוב לכל העובדים עמו ותחת הנהלתו.
ב-1948 נולדה נכדתו הבכורה, עירית. מספר חודשים אחרי כן חלתה בתו נירה, אם התינוקת, שהייתה מורה למוזיקה ונשארה משותקת על כיסא גלגלים.
בחודש האחרון לחייו חש לפתע ברע. הרופא פקד עליו לנוח, אך הוא התעקש להמשיך לעבוד. מצבו החמיר והוא איבד את היכולת לדבר, אך נשאר בהכרה עד הרגע האחרון, כשהוא מתכנן בית מיוחד עבור נירה, שיכלול מגורים מותאמים למשפחה, צמודים לכיתת לימוד מוזיקה. חש שקיצו מתקרב כשהוא עדיין במלוא פעילותו, מלא תכניות ורעיונות.
היה חלוץ בעבודה ובמילוי תפקידים ציבוריים, מסור לחברה, למפעל, תמיד נושא בעול האחריות בכל שטח שבו עסק, מתמסר בכול לבו, ללא חשבון ומקים אותו "על רגליו". טוב ומיטיב לכל אדם ועוזר ככול יכולתו, שופע הומור ומשרה רוח טובה על הסובבים אותו. אב מסור למשפחתו וסב למופת לנכדיו, שהתרפקו עליו ואהבוהו מאוד.
בן 53 במותו. יהי זכרו ברוך!