פרומקה אשד אשרובסקי

למרות העוני, הילדים למדו ב"חדר" מגיל 4 עד 15-16 והבנות למדו קרוא וכתוב בבית, עם מלמדים זקנים או נכים. רובן עבדו בתפירה.

ב-1907, בגיל 12, נפרדה פרומקה מהעיירה ונסעה אל הדוד בוורשה, כשברשותה מעט בגדים, רובל אחד, ידיעת קרוא וכתוב באידיש וברוסית וחשבון בסיסי. היא ידעה דבר אחד: בוורשה עליה להשיג את שהחסירה בעיירה, להיאבק על עתידה.

בוורשה עבדה פרומקה 5 שנים בבית חרושת לסריגת כפפות. כעבור שנתיים העבירה לוורשה את אחיה הגדול ואת אחותה הצעירה, לאה, לא לעבודה אלא ללימודים.

בגיל 17 התקבלה לסמינר העברי לגננות של יצחק אלתרמן, אבי המשורר נתן. היא למדה שם שנה, עד שחלתה קשה בטיפוס. כשהבריאה הייתה למחנכת בעברית ובאידיש  בבתי ילדים ובבתי יתומים וילדים עזובים. את השכלתה השלימה בלימודים סדירים ובהשתלמות עצמית אינטנסיבית. עבדה במוסדות חינוך בוורשה, לודז' ולבוב ובערים קטנות יותר בפולין, ונאבקה כנגד נוקשות ממסדית.

במשך כ-10 שנים, עד עלייתה ארצה, למדה פרומקה ב"אוניברסיטת החיים", בתקופה של תסיסה תרבותית ובחברת צעירים וצעירות, השתדלה להרוות את צימאונה בספרות עברית, רוסית ופולנית. בכסף שחסכה ביקרה בתיאטרון ובקונצרטים. נפגשה עם סופרים ומשוררים צעירים - צעירה תמירה, עם צמה ארוכה לראשה, בעלת ניסיון חיים קשה, אך תוססת וחולמנית.

ב-1923 עלתה פרומקה ארצה והגיעה לעין חרוד, אל נטלקה, חברתה כאחות לה. קרוב ל-10 שנים הייתה גננת בעין חרוד. זמן קצר הייתה חברה בוועדת התרבות ויזמה את רכישת הפסנתר לחדר האוכל. 8 שנים לימדה וחינכה בחברות נוער, השתדלה בכל כוחה לקשור את הטיפול האישי עם הלימודים. טיפולה לא ידע גבולות: לבריאות, לעבודה, לניקיון, לבעיות אישיות. קשרה קשרים אמיצים עם הנרייטה סולד, עם הנס בייט, עם רופאים בירושלים, ופרצה נהגי שיגרה ביחד לערכים מיוחדים אישיים של תלמידיה ומשפחותיהם בארץ ובחו"ל.

בין הזמנים השתלמה בסמינר עליית הנוער בירושלים, למדה ונפגשה עם המרצים. היא רקמה ידידות עמוקה עם נחמה לייבוביץ, חוקרת התנ"ך, שהייתה עבורה מקור ניחומים ועידוד בשנות חולייה.

כשנגזר עליה לשבת בבית בגלל מחלתה הפכה את דירתה למעבדה לימודית לילדים ולמבוגרים, למתקדמים ביותר ולמתחילים, שהיו זקוקים לבסיס השכלה עברית או אנגלית. אצלה היה הלימוד אינדיווידואלי והרוח - קולקטיבית. 

כמחצית מחייה נאבקה פרומקה במחלת הסרטן, עברה ניתוחים והייתה פעמים רבות על סף המוות. הייתה גיבורה במלחמתה בייסורים, אך נשארה פעילה תמיד. פרומקה הייתה חשוכת ילדים, ואת אימהותה ביטאה בקשר המשפחתי עם אחותה וילדיה, שהיה תמיד זורם וחם.