אהרון פרידמן

בגיל 17 היגר לאנגליה, עבד כשען ושהה שם כ-7 שנים.

ב-1913 עלה ארצה. עבד במושבות יהודה, בכרמים ובפרדסים, עד לסיום מלחמת העולם הראשונה.

ב-1914 נבחר למרכז פועלי יהודה. בזמן המלחמה "התעתמן" ועבד בשירות הצבא הטורקי. השתתף בוועידת היסוד של "אחדות העבודה" והיה פעיל במפלגה.

ב-1919 הצטרף לקבוצת טירה לרגלי הכרמל. משם עבר עם חלק מחברי הקבוצה למחניים שבגליל העליון. לפי הצעת הוועד הפועל של "אחדות העבודה" נבחר לשמש כמזכיר מועצת פועלי יפו-תל-אביב. פעולתו העיקרית הייתה ארגון מקצועי של הפועלים בעיר לפי מקצועותיהם, בעיקר פועלי הבניין והפועלים שעבדו ביישור החולות. הוא וחבריו ארגנו אגודה מקצועית של פועלי מחט, מתכת, דפוס וכד'. נוסף לכך הכשירו את הקרקע לארגון הסתדרות עובדים כללית בעיר.

עם ייסוד ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל התבטלה לשכת העבודה המיוחדת של "הפועל הצעיר" ומועצת הפועלים בעיר הפכה למועצת פועלי תל אביב-יפו, של הסתדרות העובדים הכללית. במשך שנה שימש פרידמן כמזכיר מועצת הפועלים בעיר והתפטר כאשר הצטרף לקבוצת "אחווה" על הכרמל, ממנה, ב-1922, עבר ל"גדוד העבודה" על שם יוסף טרומפלדור. מ"גדוד העבודה" עבר לחברות בעין חרוד, פה חי עד יומו האחרון.

בעין חרוד עבד במטעים והיה מעורב בחיי החברה והתרבות. מאוחר יותר שימש כמרצה במדיניות, בהבהרת קונפליקטים בין המעצמות, בהבלטת מקומן ומשקלן של תנועת הפועלים והמפלגות הסוציאליסטיות בארצותיהן. תנועת הפועלים הייתה לגביו התגלמות הייעוד לשינוי פני העולם. האמין בהומניזם ובקיבוץ כהישג אנושי וכאבן הראשה בבניין הארץ והחברה העובדת בישראל.