שושנה מירון

בבוברויסק הכירה את ברל כצנלסון, שהצעירים נהרו לשמוע מפיו על ציונית-סוציאליסטית בבית הדוד שלה, מהם עניים מרודים, שלאה מירון טיפלה בהם כאם. השפעתו של ברל על שושנה הייתה חזקה גם בשמשו כספרן, שהפנה אותה לקריאת ספרות מקורית ביידיש. 

ב-1916, ב"גירוש הגדול", דאגה למגורשים כשעבדה כמדריכה בגן ירקות. בסוף השנה חזרה שוב לכנרת וטיפלה שם בחולים. רבים קדחו, ביניהם שרה שמוקלר, האחות המקצועית היחידה, האהובה על כולם בקבוצה. בכנרת פגשה את א.ד. גורדון, שהיה מעורב בחיי הקבוצה.

ב-1917, כשנולד בכנרת משהל'ה, בן בכור ליצחק טבנקין, הייתה בין המטפלות בו. 

ב-1921, עם קבוצת חברים, הצטרפה לגדוד העבודה והגיעה כחברה לעין חרוד. עם הקמת בית הילדים הראשון סודרה שושנה לעבוד במטבח הילדים. בקיץ הראשון עבדו בלי הדרכה. התנאים היו קשים: מטבח בצריף בלי רצפה, ללא מים זורמים וביוב. את הכיריים הסיקו בעצים שהעלו עשן ואת המים הביאו מהמעיין. חרדו לילדים בגלל חוסר הניסיון בטיפול ובהזנה נכונה. שיפור חל כשהגיעה האחות תיאה מווינה והביאה עמה מתכונים מחו"ל. נקבע תקציב קבוע לתזונת הילדים, שהייתה עשירה יותר מהתזונה הדלה של המבוגרים. 

כשהגיעה הרופאה ד"ר אונגר, החלה לכוון את תזונת הילדים באופן מדעי, התעניינה באופן הבישול והכנת האוכל וערכה מחקרים שהתפרסמו אחר כך ב"מבפנים" ורופאים רבים נעזרו בסיכומיה. שושנה נהגה לאכול עם הילדים כדי לראות איך הם מקבלים כל מאכל. 

ב-1931 חנכו את מטבח הילדים החדש בגבעת קומי. התנאים הוטבו ובבישול החלו לשתף את הילדים הגדולים. נקנו תנור מוסק בנפט ושעון למדידת זמן הבישול. חברי המזכירות, ציזלינג וויניה כהן, באו לחזות בניסיון החדש, שהצליח.

ב-1936 גויסה שושנה ע"י מזכירות הקיבוץ המאוחד להדרכה במטבחי ילדים בקיבוצים צעירים. טענו שילדי עין חרוד הבריאים והחסונים הם עדות לניסיון הטוב שצברה. בקיבוצים חשבו שיש להאכיל את הילדים בהרבה אוכל, דבר שגרם למחלות. היה צורך להדריך מה, כמה ואיך להכין את המזון לילדים. ברמת הכובש מצאה תנאים  טובים, ניקיון קפדני ועובדות מסורות, אך הפרזה בכמויות האוכל. היה קושי פסיכולוגי למטפלות ולהורים להבין שצמצום הוא לטובת הילדים. האחות תיאה הוזעקה ושכנעה.

שושנה הכניסה למטבחי הילדים בקיבוצים חישובים מדעיים של התזונה ושיתפה בכך את המזכירים והגזברים. במשך הזמן פחתו ההתנגדויות ומ-1940 החלו לארגן השתלמויות למבשלות. ההדרכה במטבחי הילדים קיבלה אופי מדעי, שכלל גם לימוד תיאורטי.

תמיד סבלה שושנה מראייה לקויה והדבר הכביד עליה בנסיעות. אעפ"כ הייתה פעילה במשך שנים רבות, עד שאיבדה לגמרי את ראייתה בעין אחת. במשך מספר  חודשים טיפל בה ד"ר טיכו בירושלים. 

שושנה הייתה אדם חברותי וקיימה קשרים עם ידידיה בעין חרוד ומחוצה לה. היא סבלה ממחלות שונות אך העיוורון הכביד עליה יותר מכל. התלות שלה באחרים הלכה וגדלה. למרות זאת התאמצה להיות עצמאית. כאשר רותקה למיטה ולא יכלה עוד לשרת את עצמה, הועברה לבית אבות, שם סבלה מאוד. עיוורת וחלשה מצאה עצמה רחוקה מסביבתה ומהאנשים היקרים ללבה.

בימיה האחרונים חזרה הביתה לעין חרוד שכה אהבה, ופה נפרדה מכל ידידותיה.

בת 79 במותה. יהא זכרה ברוך.