מרדכי הלוי

את חינוכו הראשון קיבל ב"חדר" והמשיך כבחור ישיבה "אוכל ימים" בישיבת קורשאני, העיירה הסמוכה. בטקס ה"בר מצווה" שלו התכנסה כל העיירה להאזין לדרשת הבן היפה והמוכשר, מרדכי. 

מקורשאני עבר מרדכי לישיבת טלז'. המשפחה שאפה שיהיה רב בישראל, כאחיו הבכור, משה, שהיה מורה ורב הוראה בישיבת סלובוטקה, במלחמת העולם השנייה הוא נספה בשואה. מרדכי העריץ את אחיו ותמיד הזכירו באהבה ובהערצה. 

ב-1915 חל משבר בחייו ובהשקפת עולמו, עת גורשה יהדות ליטא לאוקראינה, שם פגש בזרמים החדשים שהסעירו את הקהילה היהודית. הוא החל ללמוד לימודים חילוניים והשתתף בקורסים פדגוגיים, בהם ביקר ח.נ. ביאליק, שהשאיר עליו רושם חזק.

ב-1921 חזרה המשפחה לעיירה בליטא ומרדכי נעשה מורה לעברית, פעיל בתנועת צעירי ציון, מפיץ תרבות וספרות עברית, ואחר כך - מזכיר הגימנסיה העברית בשבּלי, העיר הסמוכה.

ב-1924 עלה ארצה, ראשון במשפחתו. תחילה שהה בתל אביב, בירושלים, ומשם, לאחר כמה חודשים, הגיע לעין חרוד כמנהל חשבונות, זר ומוזר לחברה העין חרודית, התוססת ופורקת עול מסורת ומנהג. והוא, בן התורה, איש תרבות, עבר לבטי הסתגלות קשים. התהלך בודד, חולם והוזה, וניגון מלא געגועים בפיו.

לאחר זמן קשר מרדכי קשר עם חיים אתר והם ריכזו יחד חוג לספרות עברית. נרקמו והתהדקו קשריו עם מלכה והם הקימו משפחה בעין חרוד. ידידות עמוקה התפתחה בינו לבין אליהו סט. הם נהגו לשוחח רבות, כשאליהו מקרבו לרעיון תנועת העבודה והקומונה.

דרך הנהלת החשבונות התערה מרדכי בחיי עין חרוד, צמח והתפתח, ונעשה מעורב בהתפתחות הענפים, במיוחד ענף המסגרייה. שנים רבות היה חבר המזכירות ושנים אחדות שימש כגזבר המשק. מטעם המשק היה מיוזמי ומפעילי הקואופרטיב בית-שאן-חרוד להובלת משאות. היה מיוזמי ארגון הקניות של משקי עמק יזרעאל ואף עבד בו כשנה. כמו כן עבד ב"ברית הפיקוח" החקלאי, היה חבר במועצת "תנובה", חבר בוועדת הביקורת של "החקלאית" ומנהל אדמיניסטרטיבי בהוצאת הספרים של הקיבוץ המאוחד. עבודתו האחרונה, שירת הברבור שלו, הייתה בעריכת ה"נתונים לתכנון המשק הקיבוצי" שליד סמינריון העבודה. היה חבר בהנהלת הסמינריון.

יחס מיוחד גילה לחגים בעין חרוד, ליצירת שילוב המסורת שהייתה מושרשת בלבו, עם חיינו החדשים. רבות פעל לעיצוב דמותם.

ב"שבת השחורה" נעצר ברפיח. זכורים מכתביו משם והדאגה לו, ביקור המשפחה והיותו בין אחרוני המשוחררים. 

בגיל 44 קיבל התקף לב. הוא שכב מספר חודשים, אך התאושש וחזר לעבודתו ולפעילותו. בשנה האחרונה קיבל התקף לב חמור שני, שכב ב"תל השומר" והגיע הביתה לליל הסדר. מאז הייתה בריאותו רופפת. נפטר לפתע במוצאי שבת והוא בן 56 שנים.

היה איש תרבות, מעורב ופעיל בחיי המשק, אדם הומאני, חבר טוב, אבא וסבא, אח ואדם. היה ואיננו עוד. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

יהא זכרו ברוך בתוכנו.