מלכה הלוי

מלכה הייתה תלמידה מצטיינת, ידעה היטב חומש וגמרא. אביה שלח אותה לסמינר למורים לעברית באודסה, שעם מוריו נמנו ח.נ. ביאליק, צמח ועוד. 

ב-1923, עם סיום הסמינר, עלתה ארצה, ישר לעין חרוד. הודות להשכלתה הרחבה בעברית, בחשבון ובמקורות ישראל, הוזעקה מדי פעם לעזרה בהוראה. לתלמידים רבים נתנה דחיפה להתקדמות והקנתה עברית לעולים חדשים.

בעין חרוד נישאה מלכה למרדכי הלוי. בנם הבכור, ישראל, נפטר ממחלה בגיל שנתיים. 

ב-1930 נולדו התאומות עדה וצילה, שגדלו ובגרו בעין חרוד והעניקו למלכה 7 נכדים.

מלכה עבדה שנים רבות בלול, במטבח ובשנות הפילוג נרתמה לארגון מחסן הילדים הנפרד, בו התמודדה עם מקום צר מדי, עם תקציב דל, בתהליך חלוקה קשה ומתמשך. השתדלה לפעול בלי להכביד על הגזברות ובכך נטלה על עצמה קשיים רבים.

ב-1957 נפטר מרדכי. מותו של הלוי, רֵעהּ לחיים, היכה אותה. חדרם, שהיה פתוח תמיד, נדם. אך מלכה השלימה עם גורלה ושימשה מרכז למשפחות בנותיה. עזרה להן בגידול הילדים, נכדיה, כשהיא מלווה את לימודיהם, את חגיהם ומסיבותיהם, ויוצרת עמם יחסי חברות. היא הבינה אותם והייתה גאה בהישגיו של כל אחד מהם.

בשנותיה האחרונות פקדו אותה מחלות ומיחושים קשים, בהם עמדה ללא התפנקות, כשהיא מחייבת את עצמה לעבוד, ללוות את חיי המשק ולהמשיך בחובותיה ללא טרוניה ובסיפוק, שמחה בחלקה, מאושרת עם משפחתה וחיה את הישגי המשק.

מותה היה פתאומי, בחדרי החולים, שם שכבה בגלל מחלת השפעת.

בת 77 שנים במותה. השאירה אחריה את שתי בנותיה ובני זוגן ו-7 נכדים ונכדות.

יהא זכרה ברוך בתוכנו.