עירית אוסטרובסקי
עירית נולדה בוורשה, פולין, ב-1940. אביה, מקסימיליאן יעקובוביץ',
שהיה רופא, גויס לצבא הפולני ועקבותיו אבדו במלחמת העולם השנייה. עירית לא זכתה
להכיר אותו. היא ואמהּ ברחו לרוסיה, שם שהו בזמן המלחמה ובסיומה חזרו לוורשה.
ב-1955, כשעירית הייתה בת 15, נפטרה אמהּ מסרטן ועירית עברה לגור אצל
דודהּ.
ב-1956, בגיל 16, עלתה לארץ עם קרוביה וכעבור שנה הגיעה לעין חרוד דרך
"עליית הנוער", עם חבורת נערות ונערים שעלו מפולניה. כל חברי "הקבוצה הפולנית" עזבו את המשק ועירית לבדה נשארה בעין
חרוד: בעלת
שיער ערמוני, פנים גלויות, חיוך שובה לב ועיניים עמוקות, נוצצות, סקרניות, נבונות
ופתוחות.
עוד באותה שנה השתלבה בכיתה י"א, התערתה בחברת הנעורים, שלטה
בשפה העברית ושכחה כמעט את שפת אמהּ, והצטיינה בלימודים. התבלטה כבעלת כישרונות
אינטלקטואליים.
אחרי סיום כיתה י"ב, התגייסה לצבא. אחרי השחרור גויסה לשנת שירות
בקיבוץ יראון.
בחזרתה למשק קשרה יחסי חברות טובים עם חברים וחברות, הכתה פה שורש.
גילתה אופי עצמאי, חשיבה מקורית ומעמיקה בענייני חברה והבנת הזולת, ביקורת נבונה
ובונה, מעורבות מלאה בחיי עין חרוד. מעולם לא דיברה על חוויות ילדותה בפולניה -
פרק זה נשאר חתום בנפשה.
ב-1962 נישאו עירית ונתן אוסטרובסקי ובנו משפחה יפה וחמה. נולדו להם 3
ילדים: מיכל (1963), גלעד (1967) ויובל (1972).
עירית שאפה לצאת ללימודים אקדמאיים. רצתה ללמוד רפואה. לאחר שעות
העבודה למדה לבגרות אקסטרנית והצליחה מאוד בבחינות. כאשר פנתה לקבלת אישור מהמשק
ללימודי ביולוגיה, נענתה בשלילה. הסירוב פגע בה מאוד.
לאחר לידתו של יובל התגלתה בה מחלת הסרטן. עירית לא נבהלה והמשיכה
בחייה הרגילים. במשך שנות מחלתה זכתה ליחס הערצה מחברים רבים שראו כיצד היא מסרבת
להיכנע למחלה ומנהלת אורח חיים רגיל. לנתן אמרה: "יש הנהרגים בתאונה ויש
המתים ממחלה. אין זו סיבה לשקוע בדיכאון או להפסיק לחיות כרגיל".
בכך גילתה אומץ לב רב. בחייה הקצרים גילתה את כישרונותיה בלימודים ואת
יכולתה האירגונית הגבוהה, את סגולתה להשתלב בחברה ולצבור הערכה רבה ממגוון של
חברים וחברות. למרות שנינותה, כנותה הבלתי מתפשרת וביקורתיותה, יחסי החברות שרקמה
בעבודה ובחברה, נמשכו עם כולם לאורך כל חייה.
בעיניים פקוחות ידעה את הצפוי לה, אך לא ויתרה על חיים תוססים ומלאים
בחוויות ושמחת חיים: טיולים, פיקניקים, לימודים של תחומים חדשים ועוד.
עירית נפטרה בדמי ימיה, בגיל 36, והותירה אחריה את בן זוגה, נתן ואת
שלושת ילדיה הצעירים: מיכל, גלעד ויובל.
יהא זכרה ברוך בתוכנו.