דוד צפריר (צירקין)

אביו של דוד חלה בסרטן הגרון בגיל צעיר ואמו טיפלה בו ועבדה לפרנסת הילדים: 4 בנים ו-4 בנות. למרות המצב הדחוק דאגה האם להשכלת הילדים ושכרה להם מורים פרטיים.

בנעוריו למד דוד  בישיבה, בעיקר תלמוד ומדרש. רב הישיבה הועיד אותו לרבנות. בגיל 15 החליט ללמוד לתעודת בגרות ועבר את כל הבחינות חוץ מאשר ב"שפה כנסייתית", שנועדה להכשיל את הנבחנים היהודים.

בתקופה זו הצטרף דוד לתנועת הנוער הסוציאליסטי ונעשה למנהיגם. במחתרת ארגן אספות נוער, הרצה להם ולפעמים קיים פעולות שונות. פעם אחת נשלח לנאום בפני איכרים רוסים שבאו למכור את תוצרתם בעיר. בעמדו על אחת העגלות נאם נגד הצאר שמדכא את האיכרים.

בעקבות זאת עזבה המשפחה לעיר רומני, שם הכיר דוד את צבי שץ, שהיה ציוני ובא כשליח מארץ ישראל. צבי סיפר על חיי הפועלים בארץ, על חזונו לחיות מעמל כפיו ועל ההכרח להרבות את מספר הפועלים העבריים בארץ. הוא הדגיש את אהבתו לטבע, לירדן ולכנרת, להרי הגליל ולמראות הזריחה והשקיעה מפסגתם. דוד חש שלציונות יש אידיאה אנושית לאומית גדולה. צבי ציין שמטרתו העיקרית היא הקמת קבוצה שתבנה קומונה בארץ.

דוד השתכנע כי לנוער היהודי אין עתיד בגולה. הוא הסכים להצטרף להגשמת רעיון הקומונה בארץ, כאידיאה מהפכנית לשינוי החברה הקפיטליסטית, שחרור העם היהודי מכבלי הגלות ובניית חברה חדשה בישראל.

בקיץ 1911 נסע לכפר רוסי לשמש כמורה כדי להרוויח כסף להוצאות עלייתו לארץ. בהמשך השתתף בכנס של קבוצת הקומונה של טרומפלדור ושץ, שם פגש אנשים שמסירות נפשם לרעיון הקומונה בארץ דבקה בו ורעיון זה הפך לעיקר מטרתו בחיים.

באותה שנה עלה צירקין לארץ ישראל עם זלמן ליפשיץ ושניהם הצטרפו לקומונה של טרומפלדור בחוות מגדל. לאחר שנה התפרקה הקומונה במגדל. צירקין עבר עם שץ ורעייתו לבן שמן, שם נפגש עם יבניאלי, ברל כצנלסון ונוח נפתולסקי, עבד עמם ולמד מהם שתלנות.

ב-1917 התגייס לגדודים העבריים. אחרי המלחמה נמנה עם ועד פועלי הגליל וב-1920 התמנה לנציג פועלי הגליל בוועידת היסוד של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל.

ב-1920 הצטרף לגדוד העבודה ע"ש יוסף טרומפלדור והיה בין חברי "רושמיה" שעסקה בייעור הכרמל.

ב-1921 הצטרף כחבר לקיבוץ עין חרוד והקים בו משתלה לשתילי אורן, גפנים וצמחי נוי.

ב-1924 השתלם בגננות בגרמניה והיה שם פעיל ב"החלוץ". ב-1929 השתלם גם בצרפת ובאיטליה ורכש ידע בניהול ענף הגננות.

בשנות ה-30 הוקם ארגון "משתלות הקיבוץ המאוחד". צירקין שימש בו כמדריך מקצועי לכל המשתלות ודאג לתכנית נוי ייחודית לכל קיבוץ. בעין חרוד הקים מכון לריבוי צמחים וערך מחקרים עם פרופסורים מהאוניברסיטה העברית. ב-1943 ערך ניסיונות בייעור שטחים בנגב.

עם קום המדינה מונה למנהל המדור לגננות ושתלנות ונקט ביוזמות רבות: הקים משתלות רבות, יזם את תערוכת הפרח בחיפה, יזם והקים את חוות הנוי במדרשת רופין כגן בוטני לאִקלוּם צמחים, עריכת קורסים והקמת ספרייה מקצועית. 

את כל חייו הקדיש לייעור הארץ, לכסותה בפרחים, שיחים ועצים. בצד כל זה, הוציא לאור 12 ספרים מקצועיים בדפוס.

עם הפילוג בעין חרוד נשאר בעין חרוד מאוחד, הקים משפחה ענפה: 4 בנות מנישואיו לשרה נוימן ובן אחד מנישואיו השניים למילכה זיידמן, לו קרא צבי, ע"ש ידידו צבי שץ, שנרצח במאורעות 1921 עם י.ח.ברנר.

יהא זכרו ברוך בתוכנו.