נטלקה טבנקין

אחרי מותו של האב עברה המשפחה לוורשה, שם ניהלה גיטל בית אוכל פרטי לידידי בעלה המנוח. נטלקה, שהייתה אז כבת 11, הייתה הרוח החיה והדואגת, לצד אמהּ. מילדותה הייתה מתמסרת לכל מי שהיה בצרה.

כשלמדה בפרו-גימנסיה, בכל כיתה היו מעמדות: בנות העניים היו מנודות ע"י האריסטוקרטיות. נטלקה השתייכה למעמד העליון אך כבר אז הייתה מסורה לשלוש ילדות עניות שגרו במרתפים, אירחה אותן בביתה, סיפקה להן ארוחה חמה ולפעמים נשארו גם ללינת לילה.

במהפכת אוקטובר 1905 נאסרו יצחק וחבריו. נטלקה בת ה-15 הייתה מגיעה לשער בית הכלא עם מנות אוכל ומחכה שעות כדי להעבירו אליהם. היא ארגנה קבוצת נערות והייתה אחראית לקניות מזון ולארוחות כעזרה לילדות מוזנחות.

כל בני המשפחה הענפה, שהיו באים לבקר בוורשה, היו נכנסים לבית של גיטל. נטלקה הייתה מגישה תה ומשהו לאכול. גם חברי התנועה שבאו מהארץ: בן גוריון, לביא, זרובבל - כולם, כמובן, ישבו עם יצחק בביתה של אימא, גיטל טבנקין.

ב-1920 העלה יצחק את אמו ואת נטלקה לארץ. גיטל נשארה בתל אביב אצל יצחק ונטלקה יצאה  לכנרת, שם נקלטה בין חבורת הצעירות: עבריה, עדה ושולמית גולומב, ועוד, הייתה מלאת חיים ותרמה מיד לאווירת הנעורים של חבורת הצעירות. שם גם התיידדה מאוד עם חיים שטורמן ובמידה רבה הוגיעה לעין חרוד הודות לשטורמנים. 

בעין חרוד עסקה נטלקה בענייני חינוך: ריכזה את בית הילדים ואת ועדת החינוך, שבו פעלה יחד עם יצחק טבנקין, שווייגר, סבוראי ועוד.

ב-1929 נסעה נטלקה לפולין וחזרה לעין חרוד אחרי 6 שנים. המשק כבר עבר לגבעת קומי ונטלקה נכנסה לעבודה ב"גן כחול". הייתה אחת משתי הגננות שעיצבו את דמות הגנים בעין חרוד. העבודה עמה הייתה תמיד תוך שיתוף פעולה ולמידה הדדית. מעולם לא התלוננה על חברותיה לעבודה. תמיד לקחה על עצמה אחריות ברוח טובה, במאור פנים ובנדיבות. בחזונה היה הגן בַּית לילדים, שילוב של חופש וארגון. נהגה לשבת מדי פעם, באופן אינטימי, עם אחד הילדים ולרשום במחברת מיוחדת סיפור אישי משלו - כל ילד, לא ילד מיוחד או גיבור, וכל סיפור, גם אם אינו מגובש כסיפור. הייתה מלאת קשב כלפי כל ילד וילדה ולדבריה למדה מהסיפורים איך להיות גננת טובה יותר.

את חדרה הקטן חלקה נטלקה עם אמהּ גיטל, שבה טיפלה במסירות עד למותה בשיבה טובה. גיטל הייתה אורחת הכבוד בקבלות השבת ב"גן כחול" והתכבדה בהדלקת נרות השבת. בכך מילאה נטלקה באופן חינוכי, הלכה למעשה, מצוות "כיבוד אם" בצד מצוות ו"הדרת פני זקן".

לאורך כל חייה התמידה בנתינת עזרה לנזקקים וסעדה את חברותיה הרווקות, כמוה. דירתה הקטנה סיפקה להן מעין מועדון - מפגשים יומיים על כוס תה וארוחות קלות. הייתה אישיות שניחנה בטוב לב ללא כל סייג.