לובה (ליב) לויטה

לובה קיבל חינוך עברי בבית בשיעורים פרטיים. בגיל 9 נכנס ללמוד בתיכון הריאלי, שם קיבל השכלה כללית. במינסק עברו עליו מהפכות פברואר ואוקטובר, חילופי שלטון מתמידים עד להתייצבות השלטון הסובייטי בסוף 1920.

לובה התעניין בסוציאליזם והושפע מהפובליציסטיקה הרוסית, קלט מוטיבים של חירות מהשירה הרוסית וגיבש את תפיסתו - ציונות סוציאליסטית, לה שמר אמונים כל ימיו. השתתף באסיפה המייסדת של סניף "החבר" (הסתדרות הנוער הלומד הציוני במינסק) והיה בין פעיליו, גם כשהתנועה הציונית נאלצה לרדת למחתרת.

ב-1921 עבר למוסקבה, שם למד במכון חקלאי גבוה במסלול חקלאי הנדסי ושקד על 2 עבודות בתחום הכלכלה והמרקסיזם. בצד לימודיו עסק בפעילות ציונית מחתרתית. היה מראשי מנהיגי אסי"פ (ברית הנוער היהודי הסוציאליסטי), נתפס ונאסר.

ביולי 1924, עם אסירי ציון נוספים: ויניה כהן, ליליה בסביץ, אברהם ארסט, חנה ארסט ועוד, שגירושם לסיביר הוחלף בהיתר יציאה לארץ ישראל, הגיע ארצה והצטרף לקיבוץ עין חרוד יחד עם בת זוגו, חנה ארסט. מימיו הראשונים בעין חרוד עבד לובה על טרקטור בפלחה.

ב-1925 נלד בנו הבכור, נמרוד. באותה שנה יצא לובה לקונגרס הציוני ה-14 בווינה כחבר משלחת הנוער הציוני מברה"מ. השתתף גם בוועידה העולמית השביעית של פועלי ציון ובוועידת האיחוד העולמית של פועלי ציון וברית צ"ס.

ב-1929 נשלח ע"י ההסתדרות בראש משלחת של "החלוץ", עם משפחתו, לפולין. ב-1930 השתתף בוועידה העולמית של "החלוץ" בברלין ובקונגרס העולמי "למען ארץ ישראל העובדת". ב-1934-1935 ניהל את הסמינרים המרכזיים של "החלוץ" ו"החלוץ הצעיר" בפולין. עם שובו ארצה, לעין חרוד חזר לעבוד בפלחה.

ב-1937 היה בין מרכזי הסמינר הרעיוני הראשון של הקיבוץ המאוחד שהתקיים בעין חרוד. זמן קצר אחרי כן נפרדו לובה וחנה. לובה נשא לאישה את גאולה מחניימית בת המושבה מגדל, שבגיל 8 הגיעה לעין חרוד עם הוריה ועם אחותה הצעירה, דרורה.

ב-1939 יצא שוב בשליחות לפולין ועבר עם חברי "החלוץ" את ימי הפלישה הנאצית. הוא חזר לארץ דרך ברה"מ עם שאר השליחים ומסר דברי עדות נסערים. מאז חזרתו עבד לסירוגין בפלחה ובפעילות הקיבוץ, במיוחד בסמינרים לשליחים בשליחות התנועה, "ההגנה" וההעפלה.