רחל קרבצוב

האב היה חניך ישיבה ובעל סמיכות לרבנות, אך לפרנסת המשפחה עסק בייצוא תבואות, כסוכן של חברת דרייפוס הצרפתית. בימים ההם שימשה אוקראינה כאסם התבואות של אירופה.

הבית בכפר ניצב בחצר רחבת ידיים, מוקפת שדות, והיו בה 2 זוגות סוסים, כרכרות ועגלות חורף ששימשו את האב במסעותיו אל בעלי האחוזות לחתימת חוזים לקניית התבואות. עונות ארוכות היו האסמים מתמלאים בגרעיני חיטה, תירס, שעורה ושיבולת שועל. פועלים ופועלות רבים טיפלו במכונות, ניפו את הגרעינים, תפרו שקים ומילאו אותם בר. לעיתים נשלחה התבואה בתפזורת: רכבות המתינו על מסילות צדדיות עד שהגיע תורן להעמסה.

לצורכי המשפחה בת 6 הבנות גידלו ברפת 3 פרות ובלול: תרנגולות, ברווזים, אווזים, תרנגולי הודו ויונים. אורחים רבים מבני המשפחה הענפה זכו להכנסת אורחים יפה, עם שפע מזונות, עוזרות גויות (עבודה זולה) והאם, עקרת הבית, שניהלה הכול בחריצות ובשמחה.

רוב בנות ובני המשפחה הצעירים למדו באוניברסיטאות של חרקוב או קייב. בני הדוד של רחל למדו רפואה, הנדסה, כימיה, רוקחות, הנהלת חשבונות, עריכת דין ויערנות. רובם היו ציונים ועלו ארצה אחרי המהפכה הבולשביקית.

ב-1922 יצאה רחל בת ה-17 עם אחותה קטיה לארץ ישראל. אחרי טלטולים הגיעו לארץ ב-1923. פה פנתה מיד למשק הפועלות בנהלל, בהנהלת חנה מייזלס ועבדה שם כשנה. 

ב-1927, הצטרפה לפלוגת "קיבוץ עין חרוד" בעין טבעון וב-1929 התקבלה כחברה בעין חרוד, בה חייתה עד ליומה האחרון.

מראשית דרכה בארץ עסקה רחל בחקלאות, שהייתה אז בתחילת התפתחותה. בחורות כבחורים עבדו קשה בכל מזג אוויר, ללא תנאי מגורים ותזונה נאותים, ושמחו לכל השג קטן בעבודתן. בעין חרוד הייתה רחל מוותיקי הכוורנים והגיעה לרמת מקצועיות גבוהה ביותר. האמינה ב"קדושת העבודה", ב"כבוד לטבע" ברגישות הלב הנדרשת מהכוורן לכל פרט בחיי הדבורים ובהקשבה לעולם הכוורת המופלא המסור בידי הכוורן. הייתה כוורנית מומחית, בעלת ניסיון וידע, כושר הסתכלות נפלא, התמדה של חוקר ואהבה אינסופית לעם הדבורים.

בסוף שנות ה-50 הייתה רחל מראשוני עובדי בית שטורמן, בעיקר בהדרכת מבקרים ובאיסוף, מיון ושימור חרקים. בנושא זה הדריכה חוג ילדים ובעזרתם הכינה את רוב האוסף של הפרפרים. בעזרתה יכלו תלמידי בתי הספר באזור ללמוד את תורת גלגולי החרקים. תורה זו למדה רחל ביסודיות בקורסים שונים ובלימוד עצמי. כשסיימה את עבודתה במכוורת עין חרוד, התקינה בבית שטורמן, בעזרת הנגר, שורי אתר, כוורת זכוכית, ששימשה לתצפיות לימוד וחקר. בצד עבודתה השוטפת לקחה תחת חסותה את עובדת הניקיון ולימדה אותה קרוא וכתוב בעברית. אפיינו את רחל מסירות והתמדה, ידע רב ומקצועיות. ב-1968 סיימה את עבודתה בבית שטורמן אך תמיד נענתה לכל קריאה לעזרה.