דב הקטין

האב עבד קשה כדי לפרנס את משפחתו, את אמו הזקנה שגרה אתם, ואת אחותו האלמנה עם 5 ילדיה. אבל בביתם הגדול שררו רוח טובה, הרבה חום ואהבה. היה זה בית פתוח, שוקק אדם: אנשים שבאו להתייעץ בדין תורה ובני נוער רבים, כי בו שכן "בית הוועד של תנועות הנוער הציוני". תמיד בקעה מהבית שירה - כל בני ובנות המשפחה היו מוזיקליים ושרו יפה.

האם, צירה, הייתה אשתו השנייה של אביו. אשתו הראשונה, חיה-פייגה, נפטרה לאחר לידת 2 ילדים. צירה הייתה אם לכולם, כולה חסד ורחמים, עדינה ואוהבת, התרועעה עם בנות האינטליגנציה בעיר.

האב דאג לכך שכול ילדיו ייקנו השכלה ויהיו לאנשים. רק לימודיו של דב לא היו סדירים, רמת הכיתה הייתה נמוכה והוא השתעמם, הרבה לצאת ולשוטט וכך, למרות כישוריו המעולים, השכלתו לא הייתה שיטתית ומסודרת, דבר שהיה בעוכריו בבגרותו.

ב-1925 עלה דב ארצה, עבד בפרדסי נס ציונה והצטרף לפלוגת עין טבעון, ממנה הגיע לעין חרוד ב-1929. הוא נקלט במהירות במשק וחי חיי נעורים תוססים, תוך ספיגת רוח התקופה ודופק חייה, בוויכוחים, שירה והתלהבות לעבודה ולאידיאת הקיבוץ. תחילה עבד בפלחה, אחר כך נקרא לתקן מכונות במוסך ובנגריה ובהמשך החל לפתח ענף מתכת חדש - את המסגרייה.

בשנות ה-30 הצטרפו למסגרייה עולים מגרמניה ומפולניה ונערים ישראלים בוגרי בית הספר "עמל". המסגרייה התפתחה מאוד. מבין עולי גרמניה קשר דב קשר עם מרגוט. ב-1940 הם נישאו וב-1941 נולדה בתו היחידה, רחל. זמן קצר אחרי כן נפרדו ההורים. רחל נשארה עם דב וקשריו עם בתו התחזקו והעמיקו

במסגרייה היו לדב הישגים. הוא למד והתקדם בכוחות עצמו, קרא והשתלם והשיג כמה פטנטים על עבודותיו שהצטיינו ביצירתיות וברמה גבוהה. הוא נשלח לארה"ב מטעם מחלקת התעשייה של הקיבוץ המאוחד כדי לרכוש מכונות לתעשייה הקיבוצית. שם נפגש עם קרובי משפחתו ועם אחיו, שלום, ומשפחתו. תקופה זו הייתה לו למרגוע.

בשובו משליחותו מצא שהמסגרייה הפכה למפעל המבוסס על יסודות מדעיים-טכניים. בצער ובכאב לב נפלט דב מהמפעל שיסד, שאחרי הפילוג הפך ל"פלדות" וקיבל על עצמו את תפקיד הגזבר של עין חרוד. 

ב-1959 ניהל מפעל מתכת בקיבוץ מנרה ועבד ב"מפעל הבנייה הקיבוצי" שמרכזו היה בקיבוץ גליל-ים.

ב-1968 יצר לעצמו פינת עבודה במשק, במחסן הריהוט, בתיקון ושיפוץ רהיטים של חברי עין חרוד. כאן מצא סיפוק בנצלו את תבונת כפיו ותושייתו לטובת החברים.

לאורך כל השנים טיפח באהבה את בתו, שהתחתנה מחוץ לעין חרוד וילדה ילדים - נכדיו. סבא דב תמיד בא לעזרת רחל ומשפחתה בכל דבר שהיו זקוקים לו - אב וסב חם ואוהב.

ב-1972 בנה מחדש את משפחתו עם לוּק וילדיה, יצא מבדידותו לחוג משפחה רחב שהעסיקו ומילא את חייו. בצאתו עם לוּק לביקור משפחתי בחו"ל, פרצה מחלתו, שגברה והלכה והביאה למותו, כחודש לפני יום הולדתו ה-70. 

יהא זכרו ברוך בתוכנו.