זלמן (סיומקה) שעני

סיומקה למד בבית ספר רוסי וקשר קשרים עם חוגי נוער ציוניים (ויניה כהן היה אחד ממדריכיו).

בזמן המהפכות באוקראינה עברה המשפחה לאודסה ושם המשיך סיומקה בלימודיו התיכוניים, עד למותו של אביו בזמן מלחמת האזרחים. כדי להתפרנס עבד סיומקה בכל עבודה מזדמנת: כסבל בנמל, ככורך ספרים, כנער שליח ובגננות. היה חבר פעיל בתנועת הסוציאליסטים הצעירים (צ"ס) וחלם על עלייה לארץ.

בגלל פעילותו הציונית נאסר עם חברים נוספים בתנועה וגורש לקוסטנאי שבקזחסטאן, שם עבד בין השאר בכריכת ספרים. לאחר שנה הוחלף הגירוש ביציאה מרוסיה לארץ ישראל. סיומקה וחבריו קיבלו זאת בשמחה ועלו ארצה.

בדצמבר 1925 הגיע סיומקה לארץ ומיד פנה לקיבוץ גבעת השלושה, שם היו לו חברים מהתנועה ברוסיה. 3 שנים עבד בפרדסי פתח תקווה ואז נענה  לקריאת מזכירות הקיבוץ המאוחד להתגייס לעזרת עין חרוד, שנזקקה אז לתוספת חברים, אחרי עזיבתם של אנשי "האופוזיציה" לכפר ויתקין.

מ-1928 חי סיומקה בעין חרוד וכאן בנה את ביתו.

עד 1939 שמר סיומקה על קשר מכתבים עם אמו. מספר פעמים שלח לה רישיון עלייה, אך לא ניתן לה לצאת מברה"מ. הוא עוד הספיק להודיע לה על הולדת בנו הבכור, אורי, ב-1940 והיא שלחה למרימצ'יק עצות כיצד לגדל את התינוק.

מראשית ימיו בעין חרוד עבד סיומקה בנטיעות - בכרם, בפרדס ובגן עצי פרי. בהמשך ריכז את גן עצי הפרי, עבד בו בכל גלגוליו ולבטי ניסיונותיו, למד מהכישלונות וחיפש זני עצים מתאימים לאזור שלנו. כשהגיע להתמחות מקצועית גבוהה, חלה ונאלץ לעזוב את עבודתו האהובה עליו.

בעבודתו נקשר סיומקה אל חיי הנוף והטבע. הוא נעשה חובב מובהק של ציפורים, החל לעקוב אחר התאקלמותן בסביבה וערך תצפיות. כשנאלץ לעזוב את העבודה, התמסר לטיפוח "אהבת הציפורים" עם שלושת בניו: אורי, בני וגילי. 

שני תפקידים נוספים נטל על עצמו בהתנדבות משנותיו הראשונות בעין חרוד: "סליקר" בארגון "ההגנה" וניהול הספרייה בשעות הערב. זכור לטוב סיומקה המתרוצץ בין המדפים למצוא את הספרים המבוקשים לחברים, לנוער ולילדים. בהמון נכונות, מסירות סבלנות נענה לכל שואל ובמאור פנים בצירוף בדיחות היה מגיש את הספרים לקוראים.

בשנותיו האחרונות, משגברה מחלתו, הקדיש את כל זמנו לתפקיד הזה. הוא יסד ספרייה קטנה לקניית ספרים ע"י החברים. בכל ערב הגיעו לספרייה זו הורים וילדים לעיון ולרכישת ספרים, ספרים מכל סוג: ספרי ילדים, ספרי אמנות, ספרי עיון וקריאה. בקניית הספרים גילה סיומקה טעם טוב ואיכות גבוהה של הספרים .עד יומו האחרון המשיך לטפח את ספריית המשק, העשיר אותה והרחיבה, דאג לשלמות הספרים וכרך את הקרועים במו ידיו.

הותיר אחריו את אשתו, מרימצ'יק, את שלושת בניו: אורי, בני וגילי, ונכדים.

יהא זכרו ברוך בתוכנו.