מרים שעני
י"ז טבת תרע"א - כ"ט כסלו תשמ"א
17.1.1911 - 7.12.1980
מרים (מרימצ'יק) נולדה ב-1911 ברוסטוב, רוסיה, למשפחת סובולוב - משפחה של אנשים חזקים, עצמאיים, נמנעים מרחמי הזולת ולא נכנעים לרגשותיהם. היא נולדה כבת יחידה אחרי 4 בנים. אביה נפטר כשהייתה בת חצי שנה. האם, בעמל כפיה, במסירותה וביושרה, הצליחה לטפח משפחה למופת: 4 בנים ובת, בעלי השכלה, רוחב דעת והיגיון, קשורים זה לזה ומוכנים לחיים.
ב-1925 עלו האח, זכר, עם אשתו, רבקה, והגיעו לעין חרוד. כעבור שנה, ב-1926 הצטרפו אליהם מרימצ'יק בת ה-15, אח נוסף והאם, שחייתה בעין חרוד עד ליום מותה, משתלבת בהוויית החיים החדשה, בשפה העברית ובחיי העבודה.
מרימצ'יק הצטרפה למחזור הראשון של בית הספר בעין חרוד. בעזרת שפרוני ומשה כרמי למדה עברית והתגברה על קשיי ההסתגלות. ב-1929 עזבו זכר ורבקה את עין חרוד מסיבות בריאות, אך הקשר המשפחתי נשמר ואף התהדק. האח השני חלה בשחפת וחזר לרוסיה, שם נפטר במחלתו. האח הבכור נשאר ברוסיה ועקבותיו אבדו.
ב-1928 הגיע סיומקה שעני מגבעת השלושה לעין חרוד. הקשר שנוצר בינו למרימצ'יק הביא לנישואיהם ובעין חרוד נולדו שלושת בניהם: אורי (1940), בני (1946) וגילי (1949). המשפחה גרה עם האם בדירת "חדר עם מרפסת" (חדר וחצי) ולמרות הצפיפות תמיד שרר שם חום וניקיון, אהבה וכבוד הדדי.
שנים רבות עבדה מרימצ'יק בגן הילדים, "גן חדש", עם שושנה הגננת. הייתה אחראית על חדרי הרחצה והשינה של הילדים, על הקמתם מהשינה בבוקר והשכבתם לשנת הצהרים אחרי הרחצה. הייתה קפדנית בשמירה על סדר, ניקיון והתנהגות הנאותה של הילדים. עם זאת, בימי החורף היפים, נהגה לטייל אתם לגבעה, להשתובב וליהנות אתם באוויר החופשי והנעים.
הבנים נהגו לצוד חיות בר ולגדלם בבית. מרימצ'יק שיתפה אתם פעולה, האכילה את החיות וסבלה בשקט את הלכלוך ואי הסדר שחוללו בדירה. רק תנאי אחד היה לה: בלי נחשים!
דירת הקבע שלהם - 2 חדרים, שירותים ומרפסת רחבה - הייתה פתוחה לחברים, קרובים ולכל בני המשפחה המתרחבת. מרימצ'יק הקפידה על מתנות בימי ההולדת - סרגה, אפתה, תפרה, עם יחס אישי לכל אחד ואחת מהבנים, הכלות והנכדים.
אחרי שמלאו לה 60 שנה, נכנסה מרימצ'יק לעבוד במתפרה.
ב-1972 נפטר סיומקה ממחלת לב. לאחר מותו המשיכה מרימצ'יק את מפעל חייו בחדר הקטן המלא בספרים שנרכשו בטעם וגם לפי הזמנה. החברים אהבו את החדרון הזה, המלא קסם ותרבות והרבו לרכוש בו ספרים כמתנות לילדיהם ולחבריהם.
ב-1973, במלחמת יום הכיפורים, נפל אורי, הבן הבכור הטייס, כשטיל מצרי פגע במטוסו מעל סיני. האבל היה גדול וקשה. הנחמה הייתה במשפחה ובנכדים.
בשנה האחרונה התגלתה אצל מרימצ'יק מחלת הסרטן. היא הבינה את משמעות הדבר והתכוננה לקראתו, סיימה את מלאכת הסריגה והתפירה שהתכוונה לתת כמתנות ימי הולדת. יצאה לטיול משפחתי לא קל, כשהיא מתגברת על הקושי כדי לבלות וליהנות עוד פעם עם המשפחה.
בימיה האחרונים, כשכבר לא יכלה לדבר, טיפלו בה הבנים במסירות רבה.
מרימצ'יק התאפיינה בחריצות ובקפדנות, המשולבות עם שובבות וקונדסות. זכורה לטוב השתתפותה כשחקנית בהצגות שביימה שרה ארז, בהן גילתה כשרון משחק והומור.
היא נפטרה על סף יום הולדתה ה-70.
יהא זכרה ברוך בתוכנו.