אליהו שאקי
ו' טבת תרע"ז - כ"א אייר תש"ם
31.12.1916 - 7.5.1980
אליהו נולד ב-1916 בעיר כלקיס ביוון. כשהיה פעוט עברה המשפחה לעיר ווליס, שם גדל והתבגר. האב היה אדוק מאוד וספר לא מש מידיו. בווליס כיהן כרב הקהילה ומילא גם את תפקיד החזן, המוהל ובודק השחיטה. האם הייתה עקרת בית, שהתמידה בהגשת עזרה לעניי הקהילה.
שמונה ילדים נולדו במשפחה, שחייתה ברווחה, בבית גדול ורחב. בקומה הראשונה היה חדר אוכל גדול שתמיד אירח ידידים ונזקקים. בקומה השנייה - חדרי השינה. הילדים ירשו מהאב חוש מוזיקלי וקול ערב. בבית הרבו לשיר בערבי שבת עם קרובים וידידים.
אליהו סיים בית ספר יסודי והחל ללמוד בגימנסיה, אך לא סיים אותה. למד את מלאכת הפוליטורה, אהב את העבודה ונהנה ממנה. היה פעיל בתנועת "הצופים", שם היה מדריך וגם המחצצר, שהפליא לנגן. הקפיד על מדים מגוהצים ועל הופעה מצוחצחת. היה ספורטאי מצטיין ונהג לדרבן את אחיותיו ואחיו להתעמל בבוקר. כדי להתחסן נהג לשפוך על עצמו דליי מים קרים, גם בחורף.
בגיל 21 התגייס לצבא ושם הכיר את אשתו, אסתר. הם נישאו ועברו לגור באתונה. בראשית המלחמה חזרו לווליס עם בתם הקטנה. עם פלישת הגרמנים ליוון באו ימים קשים. אשתו רצתה לשוב לאתונה. אליהו יצא למצוא בית באתונה וכשחזר מצא כי המשפחה נלקחה לאושוויץ. הוא נאסר, עבר עינויים קשים בגסטפו, אך הצליח להשתחרר והצטרף לפרטיזנים. ב-1944, תוך סכנות רבות, הצליח להגיע בסירת מפרש לעזה וכבעל מקצוע בפוליטורה, קיבל עבודה במחנה צבא בריטי.
אחרי המלחמה, כששמע שיהודים חוזרים ממחנות הריכוז, חזר ליוון לחפש את אשתו ובתו. כשהתברר לו ששתיהן נספו, יצא להכשרה, שם פגש את רבקה, ששרדה את אושוויץ, והם נישאו.
ב-1945 עלו לספינה "הנרייטה סולד" ובדרך חתחתים הגיעו לקפריסין ומשם לארץ. הם שכרו דירה בשכונת התקווה, שם, באוקטובר 1946, נולד בנם הבכור, שמואליק. אליהו היה אב חם ומסור. הוא שמר על קשר הדוק עם החבורה שעלתה אתו מיוון וביוזמתו נפגשו לעתים קרובות.
ב-1948 פרצה מלחמת העצמאות ואליהו גויס לצבא, שם פגש את ניסו מוסטקי וממנו שמע על החיים בקיבוץ. אליהו האמין שבקיבוץ יהיו חייהם שלמים וטובים יותר. עם סיום המלחמה עלו לארץ הוריו של אליהו ועברו לגור אתם. בנובמבר 1951 נולד הבן השני, יצחק. הורי אליהו חזרו ליוון, דבר שהעציב אותו מאוד. הוא השפיע על רבקה לעשות שינוי ולעבור לקיבוץ.
ב-1953 הצטרפה משפחת שאקי לעין חרוד. אליהו, שהיה חברותי ומשפחתי מאוד, היה מאושר. שמואליק למד בכיתה א' ויצחק נכנס לפעוטון. אולם, באותה שנה ראשונה בקיבוץ מת לפתע שמואליק ממכת חום. אליהו הוכה בהלם. כלפי חוץ עשה הכול כרגיל, רצה לשמור על בית שמח. אך בפנים חש מתח וסבל, דבר שהתבטא בתופעות אלרגיות. נולדו למשפחה יחזקאל ב-1955, שלווה ב-1957 וחיים ב-1962. יחזקאל וחיים חלו בשיתוק ילדים, אך החלימו.
החיים במשפחת שאקי נעשו יותר מורכבים. אליהו, שכנראה עמוק בנשמתו היה ספן, יצא להפלגות באניית הקיבוץ המאוחד, ועל הים מצא מרגוע מהאלרגיה. אך הצרות לא תמו. ב-1973, במלחמת יום הכיפורים, נפל בנם השני, יצחק.
אליהו, שתמיד האמין בטוב וביפה שבחיים, נשבר. כוחותיו הפנימיים לא עמדו לו עוד. הכריע אותו הסבל החנוק בתוכו. הלב הטוב, הרגיש לצרות הזולת, לא הכיל עוד את הסבל.
הוא יצא לעבוד ליד הים, בקיבוץ שדות ים, שם נפטר והוא בן 64.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.