שושנה לבנון יסוד
ב' תמוז תרנ"ו - י"ז ניסן תשמ"ב
13.6.1896 - 10.4.1982
שושנה נולדה ב-1896 בעיירה דומברוביצה, ליד העיר רובנה, בפלך ווהלין באוקראינה. אביה, שסחר בחומרי בניין ובכלי עבודה, הרבה בנסיעות. אִמהּ ניהלה חנות וטיפלה בבית ובילדים. שושנה, הבכורה בין 4 ילדי המשפחה, עזרה הרבה בחנות.
את השכלתה רכשה תחילה בבית ספר רוסי, שרוב התלמידים בו היו אוקראינים ומיעוטם יהודים.
בגיל 13 החלה ללמוד עברית בבית ספר עברי, שנפתח בעיירה ע"י שני מורים עבריים מפינסק. באותה שנה הצטרפה אל "אגודת חובבי שפת עבר", שהתארגנה אז בעיירה. מנעוריה השתתפה בפעילות הציונית בעיירה.
בזמן מלחמת העולם הראשונה השתתפה בהקמת המועדון הציוני, שבו התכנסו ציוני העיירה והייתה פעילה בו. פוגרומים שהתרחשו בעקבות המהפכה הבולשביקית, דחפו את הצעירים היהודים לפעילות ציונית מוגברת. בעיירה התגבשה קבוצת צעירים שהקימה את "החלוץ" ושושנה ביניהם. הם יצאו לחווה חקלאית בשולי העיירה ושושנה הביאה כלי עבודה מהחנות של אביה.
למרות תמיכתו בציונות, התנגד אביה של שושנה לעלייתה ארצה ובבית התקיימו ויכוחים סוערים. במאי 1922 התקבל הסרטיפיקט של שושנה, רישיון עלייה אל בעל פיקטיבי, המחכה לה, כביכול, בארץ. שושנה עלתה מיד והייתה הבחורה החלוצה הראשונה שעלתה מהעיירה שלה וידעה כבר עברית על בוריה.
בארץ הצטרפה שושנה לקבוצת עבודה חקלאית ברחובות, שעסקה בבציר ובקטיף שקדים. שם חלתה בטיפוס והועברה לתל אביב. כשהחלימה, עבדה כעוזרת לגננת בגן הילדים של טובה חסקינה, שם קיבלה תנאים טובים ומשכורת גבוהה. למרות זאת, החליטה לחזור לדרך החלוצית. הצטרפה ל"חבורת מעבר" שהתארגנה בפתח תקווה ושם עבדה בעבודות חקלאיות שונות כהכנה לקיבוץ. בחבורה זו הכירה רבים מוותיקי עין חרוד וביניהם גם את הלל בלינקי (לבנון).
ב-1924, שנתיים לאחר הגיעה לארץ, הצטרפה שושנה לעין חרוד. תחילה עבדה בגן ירק, בכרם ובמשתלה. עקב מחלת עור בכפות ידיה עברה לעבוד בשירותים.
ב-1925 התחתנה שושנה עם הלל בלינקי-לבנון, שהיה שחקן בתיאטרון "האוהל". הזוג הצעיר התלבט אם לעבור העירה, אך שושנה הכריעה בעד הישארות בעין חרוד.
ב-1926 נולד הבן הבכור, נפתלי. אחריו נולדה הבת שלומית, שנפטרה מדלקת ריאות בגיל חצי שנה.
ב-1930 נולדה הבת הצעירה, בינה ושושנה הייתה מאושרת במשפחתה. אך האושר היה קצר.
ב-1931, ראש השנה תרצ"ב, לקה הלל בהרעלת דם קשה ונפטר בבית החולים בירושלים.
החיים לא הקלו עליה, אך היא נשאה בעול בגאווה. גידלה לבד את הילדים בכל האהבה והמסירות שבה. חשה אותם במחלותיהם ובשמחותיהם. "לאימהות יש פעמונים בלב", נהגה לומר להם.
היא התמידה בעבודתה במחסן בית הספר ומאוחר יותר - במטבח הילדים ובמחסן הבגדים של החברים. מעולם לא ויתרה על בציר הענבים בעונת הקיץ בכרם, גם אחרי שעברה את גיל 70.
ב-1934 עלתה לארץ אִמהּ של שושנה, רחל יסוד, שחייתה בעין חרוד כשנתיים וחצי ונפטרה לפתע בגיל 65. בואה היה לשושנה קרן אור. היא טיפלה בה במסירות, הכניסה את החידוש, שחברים יעבדו במטבח הכשר של ההורים, והייתה הראשונה ליישם זאת.
ב-1954 התחתן נפתלי עם טוני ונולדו לשושנה הנכדים עמית (1956) והלל (1959). אחריהם נולדה לבינה הבת אורה. לסבתא שושנה היוו שלושת הנכדים מקור לשמחה ולגאווה. היא דאגה לפנקם במטעמים שלה - בחורף לביבות חמות ומתוקות ובקיץ - לפתן תפוחים מרענן.
בגיל 74 נסעה שושנה לטיול מאורגן באירופה מטעם המשק, טיול שהביא לה אושר רב. בקבוצת המטיילים הייתה המבוגרת ביותר וזכתה לתואר "הסבתא שלנו".
בשנים האחרונות חודש הקשר עם קרובי המשפחה ברוסיה. שושנה שמרה על קשר הדוק עם גיסתהּ גוסטה, אחותו של הלל, בעלה ז"ל, ועם משפחתה בקייב. הצטערה על שלא הצליחה להביאם לארץ.
לפני כחודש נפלה בחדרה ונפגעה בצלעותיה. מאז הלך והחמיר מצבה. גם בבית החולים נשארה צעירה ברוחה ובדעה צלולה, תקיפה עד אחרון רגעיה.
שושנה נפטרה בגיל 86 והשאירה אחריה את שני ילדיה: נפתלי ובינה, את כלתה טוני, ואת שלושת נכדיה: עמית, הלל ואורה.
יהי זכרה ברוך.