אורי שמעוני

ב-1933, עם עלות הנאצים לשלטון החל מוסד "אהבה" להעלות את הילדים לארץ בקבוצות קטנות. אמו של אורי לא רצתה להיפרד ממנו, אך אִמהּ, סבתו של אורי, שכנעה אותה שיעלה עם הילדים וישמש סנונית ראשונה של המשפחה בארץ.

ב-1935, באנייה "גלילה", כמעט בן 8, הגיע אורי לארץ, לנווה שאנן, ביתו הראשון של מוסד "אהבה" בארץ. אחת המטפלות קראה לו אוּרי והשם נקלט. במוסד מצא חום, חברות ויסודות של השכלה כללית ויהודית, שכן, ב"אהבה" נשמר יסוד בסיסי של מסורת ודת.

ב-1942, בגיל 15, עבר אורי ממוסד "אהבה" ללמוד בקיבוץ יגור, בבית הספר המקצועי "טיץ".

קרובי האם בארץ, ד"ר קוכמן בתל אביב וד"ר קרמר בנהריה יצרו אתו קשר, ארחוהו בחופשות ועקבו אחר התפתחותו ולימודיו. ביגור התרשם אורי עמוקות מפלוגת הפלמ"ח ששהתה במקום ומהאווירה בארץ בתקופת המאבק. בזמן מלחמת העולם השנייה שררה בארץ אווירת חרדה שאתגרה את הצעירים לגלות מחויבות.

אחרי שנתיים ב"טיץ", החליט אורי בן ה-17 לוותר על שנת לימודים שלישית כדי להצטרף להכשרה מגויסת במסגרת הפלמ"ח בבית השיטה. הם עבדו 16 שעות בשבוע ובשאר הזמן התאמנו בנשק, השתתפו במבצעים: הורדת מעפילים ופעולות נגד הבריטים. אורי ציין כי היו אלה שנים נהדרות.

אחרי שנתיים כהכשרה מגויסת עזר הגרעין להשלים את קיבוץ חוקוק. אורי נשאר בפלמ"ח בתור מפקד, עבר קורס קצינים והיה מדריך ומפקד בקורסים ובמחלקות בקיבוצים. בסיסו היה בעין חרוד

ופה הכיר את שרהל'ה גבעול, אשתו לעתיד. 

פרצה מלחמת העצמאות. אורי שובץ לפלוגה ד' והשתתף בפעולות באזור עמק יזרעאל: במשמר העמק ובטיהור האזור, בפעולות שחרור חיפה ועכו. הגדוד עבר לראש פינה וטיהר את האזור. לחם בגדוד הראשון של חטיבת "יפתח" כמפקד מחלקה והשתתף בקרבות הקשים במלחמת השחרור בנגב הנצור ובגליל. 

ב-1950, אחרי המלחמה, נישאו שרהל'ה ואורי ועלו כזוג טרי לקיבוץ חוקוק, שם החל אורי את הקריירה שלו בבניין. כשהגיע לחוקוק גרעין ארגנטינאי, חידש אורי דרכם את קשריו עם אמו, שהיגרה לארגנטינה, אל אחיה. כשהוצע לאורי לצאת לשליחות בברזיל עם משפחתו ל-3 שנים, הייתה לו הזדמנות לחדש את קשריו עם אמו ודודיו. קשרים אלה התהדקו ונשמרו בהמשך דרך חליפת מכתבים, שעוררה באורי את זיכרון שפת אמו, הגרמנית.

20 שנה היה אורי חבר חוקוק, בהן הספיק להיות סדרן עבודה בתקופה ממושכת וקשה, ואחר כך נבחר לתפקיד של מזכיר הקיבוץ.

ב-1966 הגיעו אורי, שרהל'ה וילדיהם, צביקי ויעל לעין חרוד, אל מרים גבעול, האם-הסבתא, שנשארה בודדה. בעין חרוד התרחבה המשפחה, נולדו עופר ואייל. המשפחה השתלבה בקלות ובטבעיות בעין חרוד. תקופה מסוימת המשיך אורי בריכוז הבניין ברמת הגולן ואחר כך המשיך בעין חרוד. אחר כך שימש כמרכז קניות. למרות שסבל מהפרעות בלבו, ועבר ניתוח לב פתוח, לא היה מוכן לשנות מדרך חייו והמשיך להטיל על עצמו משימות.