גרשון אוסטרובסקי
י"ט טבת תרס"א - ח טבת תשמ"ה
10.1.1901 - 1.1.1985
גרשון נולד בינואר 1901 לאביו משה אוסטרובסקי, בעיירה קטנה, ליובאר, באוקראינה, בה חיו תושבים יהודים רבים.
תחילה למד בחדר מתוקן ואחר כך בגימנסיה. קיבל השכלה עברית בערך עד גיל 12 ואתה גם את היסוד הציוני. בזמן לימודיו בגימנסיה באודסה, הצטרף לצעירי ציון.
ב-1920 הגיע לפולניה והיה פעיל בתנועת צעירי ציון.
ב-1921 עלה ארצה כחלוץ ומעשה זה נחשב בעיניו כלידתו השנייה. הוא הצטרף לגדוד העבודה, החלטה שגמלה בלבו עוד בהיותו באנייה, והגיע לטבריה-צמח ולכנרת. היה בין הראשונים בפלוגת טבריה שהקימה את הכבישים בקרית שמואל ובפלוגה שבנתה את הבית החדש בדגניה א'. משם הגיע לפלוגת טבעון וב-1923 - לעין חרוד, בה היה חבר עד לשנת 1939.
בגדוד העבודה היה חבר ועד הפועל של הגדוד, חבר מזכירות של הקיבוץ עד 1934, כשצצו חילוקי דעות ולא רצה להיות מעורב.
ב-1934 יצא לשליחות "החלוץ" בחו"ל. כשחזר לא שב לפעילות מוסדית בגלל חילוקי דעות עם הקיבוץ.
ב-1939 יצא לעבוד בחיפה כפועל בנמל וניסה להקים ארגון להשוואה כלכלית בהסתדרות.
ב-1940 התגייס כאיש עין חרוד לצבא הבריטי. שימש כמוביל ביחידת תובלה והיה אחד מהאנשים שקבעו את אופי היחידות העבריות. יחידתו הייתה קשורה למייג'ור אֵרון, שהייתה לו זכות עצומה בהקמת יחידות עבריות ובהתפתחותן. במסגרת זו הוציא גרשון את העיתון "יעל" של יחידתו.
גרשון היה בין קבוצות השחרור הראשונות ודאג לטיפול בחיילים המשוחררים בארץ. הקים את איגוד החיילים המשוחררים, אך עזב כשנוכח שגם שם התחילו להתערב עניינים פוליטיים.
ב-1946 השתתף במרכז הגיוס לבירור ערעורים של אנשים שעומדים להתגייס לצה"ל. הגיוס נעשה לקראת מלחמת העצמאות, בארגון הוועד הלאומי, עם לוי אשכול ואבניאל.
ב-1949 עבר לבאר שבע לעבוד כפועל במחלקת עבודות ציבוריות. הפך לעמוד בראש מע"צ בעיר והמשיך לעבוד כפועל פשוט.
מ-1953, כתחביב צדדי, דאג להקמת אכסניית נוער ובית יציב, מרכז לימודים, (ביחד עם אברהם הרצפלד) בנוסף ליום העבודה במע"צ, שם עבד עד גיל 60, שאז הסכים לצאת לפנסיה.
מ-1961 עסק גרשון רק בענייני בית יציב ואכסניית הנוער. מדי פעם פרסם תגובה לעיתונים בעניינים שהיו קרובים ללבו: ב"קובץ הקיבוץ המאוחד" ובעיתון "דבר".
ב-1973, בראיון למשהל'ה טבנקין, אמר גרשון: "חשבתי שהיות והתנועה הקיבוצית איננה מגשימה במאה אחוז, היא מביאה להרס... אני כמעט שאיבדתי את עצמי לדעת. בהיותי בן 23 בעין חרוד. התאכזבתי ממה שראיתי בברל וביבניאלי, והביקורת שהייתה לי על טבנקין... הגעתי לייאוש מוחלט. גם מהגדוד... אני הייתי כולי תמימות, אידיאי, וכשראיתי שאין שלמות, חשך עלי עולמי".
ב-1978 קיבל גרשון את אות יקיר העיר באר שבע ופרס מפעל חיים על ההקמה וההפעלה של אכסניית הנוער ובית יציב לאורך כל השנים, ועל התרומה שלהם לעיר באר שבע.
ב-1985 נפטר גרשון בשיבה טובה. השאיר אחריו את בנו יחידו, נתן, ואת נכדיו: מיכל, גלעד ויובל.
יהי זכרו ברוך.