שושנה אוסטרובסקי פינקלשטיין

הוריה היו אנשים אמידים, משכילים, אינטליגנטיים. אביה היה בעל מנסרות עץ וקשרי מסחר ענפים. הבית היה עשיר, אריסטוקרטי, שוחר אמנות. 

בילדותה עברה המשפחה לאוסטרוג ושם גדלה והתחנכה. אחרי בית ספר יסודי סיימה שושנה גימנסיה רוסית. שושנה, בת הגביר המשכילה, בעלת תעודת בגרות רוסית, עזבה בית מפואר והפכה לשמאלנית. הייתה פעילה בתנועת "דרור", שם קשרה קשרים עם חוגי פועלים, גם קומוניסטים.

שושנה פעלה למען עליית חלוצים לארץ, דרך הברחת גבולות של חברי "דרור". היא ארגנה חוגים רעיוניים ולימודיים במסגרת התנועה. יצאה להכשרה בקלוסובה, קיבוץ ההכשרה של "החלוץ", שנוסד ב-1924 בפלך ווהלין, אליו באו בני האינטליגנציה לעבוד עבודה חקלאית מפרכת כדי להכשיר עצמם לארץ ישראל.

במאי 1926 עלתה שושנה לארץ והצטרפה לקבוצת ווהלין בחדרה. משם הגיעה למשק הפועלות בשכונת בורוכרוב. הקבוצה הגדירה עצמה לקיבוץ המאוחד והגיעה לגבעת ברנר.

ב-1928 הגיעה שושנה לעין חרוד.

ב-1933 חזרה לאוסטרוג לעזור לחברתה שנאסרה בעוון פעילות קומוניסטית בעיר. שושנה הביאה את מציאות הארץ והקיבוץ לאוסטרוג.

בשובה לעין חרוד התקשרה עם גרשון אוסטרובסקי. היא נכנסה לעבוד ברפת, בה התמידה כ-25 שנים, בעבודה קשה, כשהחליבה נעשתה בידיים, שעות ארוכות ולילות שלמים של בוץ וקור. שושנה השתלבה בחבורה המלוכדת של צוות הרפת. בעבודה ראתה את המהפכה האישית והמבחן האישי שלה בהיקלטותה בארץ. לא חסה על כל מאמץ כדי למלא כל עבודה ולו גם קשה ביותר. כך גם בימי הריונה, עבדה עד שילדה את בנה היחיד, נתן, בבית.

לאורך שנים שימשה כמדריכה ב"הגנה" והייתה צירה בארגון החברות ב"הגנה".

ב-1941 נבחרה לתפקיד המזכירה בעין חרוד.

ב-1950, תקופת העלייה הגדולה, יצאה כמלווה של קיבוץ נווה אור.

נבחרה לוועדת הקליטה ופעלה במשך שנים בתחום קליטת עולים.

אחרי עבודתה ברפת עבדה בכרם, בנגריה וב"פלדות".

הייתה אדם מיוחד, טובת לב ואוהבת אדם, אשת ספר, שוחרת אמנות ושיחה חברית על עקרונות ואידיאות, דברים ברומו של עולם. שמרה על היסוד הבסיסי של חייה - העבודה.

בתקופת חייה האחרונה נפגעה בשיתוק ורותקה לכיסא גלגלים. מצאה תחום יצירה ועבודה במסגרת "תחביב" וליוותה בערנות את ענייני המשק. שמחה לביקורי נתן והנכדים. חרדה מאוד לבריאותו של בן זוגה, גרשון.

נפטרה בפתאומיות בגיל 77. השאירה אחריה את בן זוגה לחיים, גרשון, את בנה יחידה, נתן, אשתו, עירית, ואת ארבעת נכדיה.

יהא זכרה ברוך.