תלמה ואזה
תלמה נולדה בעין חרוד, בשנת 1937 לשושנה
ולשייקה טלסניק, אחות בכורה לרחלי.
תלמה, שגדלה בלינה המשותפת, סיפרה לנכד אמיר: "מאוד אהבתי את הלינה בגן ואת ההשתוללות עם הילדים עד שהייתה באה שומרת הלילה
לעשות סדר". "זכור לי שאבא שלי היה בא כל לילה לכסות אותי".
לדבריה, היו ילדי בית הספר מעורבים מאוד בחיי
הטבע ובחצר המשק, טיילו הרבה בארץ ועסקו הרבה בספורט.
"מכיתה ה' היינו עובדים בכל יום אחר הצהרים
במשק, בעיקר בחקלאות". סיפרה, "אני עבדתי בגן ירק, בכרם, ברפת, במכוורת".
כך נוצר הקשר לענפים והועמק ערך העבודה, שתלמה הטמיעה בתוכה והיה לקו מנחה לאורך כל חייה, עד לגיל זקנה ושיבה.
אחד האירועים שהותירו רושם בתלמה, כילדה בת 9,
הייתה "השבת השחורה" ביוני 1946, שבמהלכה נעצר שייקה על ידי הבריטים ונלקח עם רבים מחברי עין חרוד למחנה המעצר ברפיח.
הפילוג, בשנת 1951, הביא אתו אווירה קשה בעין חרוד והשפיע באופן קשה על משפחתה, כאשר גרם לעזיבתו של אבא שייקה למושב משמרת. הבנות, תלמה ורחלי, נשארו בעין חרוד עם אימא שושנה. הפילוג השפיע קשות גם על חברת הילדים. בכיתתה של תלמה נשארו בקיבוץ המאוחד 3 ילדים בלבד. כל שאר ילדי הכיתה עברו עם הוריהם לאיחוד. לקראת שנת הלימודים של כיתה ט' החליטו במשק לאחד את הכיתה עם חברת נוער ט', שנקלטה במשק כשנתיים קודם לכן וכללה ילדים שעלו ארצה ממגוון גדול של ארצות המזרח והמערב. בכיתה י' החליטו תלמה וחבריה, חיים שטורמן ונימה סיבירסקי, לעזוב את הלינה בבית ההורים ולעבור ללינה משותפת בצריפים עם בנות ובני נוער ט'. בכך הם יסדו את "שכבת הנעורים", מוסד שקיים עד היום.
בסיום הלימודים התגייסה תלמה לצה"ל, עברה קורס
מ"כיות שבסיומו שירתה בבה"ד 12 ומאוחר יותר בשריון.
בתקופת שכבת הנעורים, כשתלמה מוערכת על חריצותה
ומסירותה לעבודה, היו תלמה וסלח, הכדורסלן, לזוג. הם נישאו כשהשתחררה מהצבא, בשנת
1960, ויצאו לשנה של עזרה לקיבוץ יראון.
בשובם לעין חרוד היו תלמה וסלח מקובלים בחברה בביתם הפתוח
בחוג הצעירים.
תלמה עבדה בגן הירק וכשנסגר, עברה לעבוד בביל
הרך – בבתי הילדים, בבית התינוקות ובגן שקד, לצד רחלי אחותה, בצעדיה הראשונים
כגננת.
במשך השנים התרחבה המשפחה, נולדו סמדר, עופרי,
יובל ונורית.
בשנת 1972 יצאה המשפחה לחיות במושב משמרת, לצד האב, שייקה, למשך 11 שנים!
כשחזרו, אמרה תלמה בראיון לי"ח באלול - "חזרנו
מרצוננו... לא מחסור ולא בעיות אחרות הם שהחזירו אותנו, אלא אותו משהו שקוראים לו
בית, הוויה שאין לה תמורה... יצאתי עם שורשים שרציתי לראות אותם מעמיקים בילדי...
איכשהו, עסקנו כל הזמן בהשוואה ויד עין חרוד הייתה תמיד על העליונה... הכרענו למען
איכות חיים שאינה נמדדת בכסף, זוהי איכות של משהו שנותן ערך לקיום."
לאחר תקופה, מונתה תלמה לתפקיד מרכזת השירותים ("מנהלת הקהילה"). כמו כן עבדה במטבח ונשאה בתפקיד האקונומית. לפני הקמת המינימרקט והכולבו, בתקופה שחברים נהגו לפנות ישירות לאקונומית, נענתה לחברים בהבנה ובחברות, מה שאפיין את כל הליכותיה.
תלמה שימשה כחברה במזכירות המשקית. בזכות
כישוריה בתחום הארגון הייתה גם חברה בוועדת חתונות והשתתפה בשיחות שקיימו עם מסיימי
י"ב לקראת קבלתם לחברות.
ב"דיקם" עבדה תלמה, משנותיו הראשונות של המפעל, על
מכונת ההדפסה, כאחראית על הדפסת הנייר של חברות מסחריות, שואפת לשפר את האיכות ומוצאת עניין בעבודת הייצור. מאוחר יותר עברה למחלקת הגימור והאריזה, שם התמידה וכדרכה,
השרתה מרוחה הטובה.
תלמה זכתה לחבוק וללוות באהבה את גידולם של 12 נכדיה.
נזכור את תלמה שכל הליכותיה בצניעות ובנועם והיא מקובלת ואהובה על כולם.
יהא זכרה ברוך בתוכנו.